[לקריאה – איך הכל התחיל]
פרשה לג בסדר הפרשות והאחרונה החותמת את ספר "ויקרא". הפרשה מונה את הברכות שיזכה בהן עם ישראל בזכות שמירת התורה וכן את הפורענויות הקשות שיכו בו אם יסטה מדרך הישר. לאחר מכן, מונה התורה ערכי נדרי נפש ומבהירה את דיני ההקדש והפדיון.
הפרס – ויקרא, פרק כו, פסוקים ג-יג
כיאה לפרשה המסיימת את ספר "ויקרא",הרי מכיוון שעד כה מנינו באריכות את המצוות שיש לעשות ושלא לעשות, כעת מציינת התורה מה מובטח לעם ישראל אם ישמרו את התורה. אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.
[הערת שוליים
חידוש נפלא שקראתי בילקוט עם לועז – ההתניה אִם מרמזת על הקדושים אהרון ומשה שלימדו את עם ישראל את התורה, אסתר ומרדכי שהצילו את היהודים מכליה, וכן אליהו והמשיח העתידים להביא את הגאולה].
חקלאות – הגשמים ינתנו בעת הנכון, הארץ תניב יבול והעץ יתן פרי.
כלכלה – עם ישראל יאכל לשובע.
ביטחון – עם ישראל יחיה בביטחון (כלפי חוץ) ובשלום (כלפי פנים) בְּאַרְצְכֶם (הארץ ניתנה לבני ישראל) לא נדע אובדן ולא ניפגע מחיות רעות. גם אם זרים ירצו להילחם ביניהם הם לא יחצו דרך ארץ ישראל במסעותיהם האלימים; בעת מלחמה עם ישראל ינצח את אויביו ויהיה חזק מהם פי מאה מונים.
[הערת שוליים
התורה משנה את היחס המספרי של כח בני ישראל אל מול הגויים; וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה (חזקים פי 20) וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ (פי 100); השינוי ביחס העוצמה טומן מסר לעם ישראל לכל הדורות, שכוחנו באחדותינו. ככל שנהיה מאוחדים יותר כך נתחזק יותר אל מול אומות העולם. אז מספיק לריב כל היום על שטויות!]
בריאות – עם ישראל יפרה וירבה.
וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם.
העונש – ויקרא, פרק כו, פסוקים יד-מו
התורה מונה כעת דברי תוכחה קשים רבים במספר שידע כל יהודי מה ההשלכות החמורות אם יבחר שלא לקיים את המצוות ואף ימאס בהן כמי שרואה בהן מטרד וְאִם–לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל–הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה. וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם
אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם
בריאות – נדע בהלה (לא נדע כיצד להתמודד), וכן נחלה בשחפת ובקדחת מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ (שגורמות לצער רב לחולה ולמשפחתו בהוזלת דמעות עד שהעין מתרוקנת מהן ובכאב נפש)
[הערת שוליים
שחפת – משחיתה את העור; קדחת – מרתיחה את הגוף;
בשנת 2020 היכתה את העולם מחלה לא ידועה בשם "קורונה" (כתר בספרדית).
עם ישראל והעולם כולו הוכה בבהלה בשל חוסר הידיעה כיצד להתמודד עם המחלה החדשה שמקדיחה את הגוף, אין לה תרופה וגובה חיי רבים. מדינות סגרו את שעריהן והורו על עצירת פעילות עסקית בתחומי פרנסה רבים. מאות אלפים מתו ומאות מיליוני אנשים ברחבי העולם נותרו ללא פרנסה. המסר ברור בעיניי. עלינו לבחון היטב את מידות ההתנהגות שלנו כעם המהווה "אור לגויים". לא די בתפילה ובחבישת כיפה ובתמונה בפייסבוק/אינסטגרם מניחים תפילין. האם אנו באמת מכבדים את הזולת? האם אנו מגנים על החלש, אדם ובהמה כאחד? והאם אנו מקיימים את התורה גם כשאיש אינו רואה אותנו, בחדרי חדרים?]
חקלאות – הזריעה לא תניב דבר שתהנו ממנו. גם את תניה, הרי שאויבי ישראל יהנו ממנה (למשל בתקופת מצור בה בני ישראל מתבצרים בתוך העיר בעוד השדות נתונים בידי הצרים עליהם).
ביטחון – עם ישראל ינגף בפני אויביו ושונאי ישראל ישלטו בהם. וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם (עם ישראל יחיה בפחד תמידי, ינוס גם אם אין מי שרודף אותו.)
בכל פעם ניתנת לעם ישראל נקודת יציאה, הזדמנות לכפר על חטאיו ולחזור בתשובה.
אחרת…. וְאִם–עַד–אֵלֶּה—לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי:
השם ימשיך לייסר אותנו, ובכל פעם מונה התורה שבע פורענויות. שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם
א. גאווה – וְשָׁבַרְתִּי, אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם (את בית המקדש, מקור הכח והגאווה) וכוחינו יתרוקן.
ב. בצורת משמיים – וְנָתַתִּי את-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל
ג. יובש – וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה (נחושת ידועה כמזיעה מעט, בעוד הברזל יבש רמיזה לחורבן בית ראשון בעתיד שבו בני ישראל עבדו עבודה זרה ולכן עונשם שהשמיים יתנכרו להם).
ד. התשה – וְתַם לָרִיק, כֹּחֲכֶם. כל מאמץ לא יניב פרי.
ה. עקרות האדמה – הארץ לא תניב יבול.
ו. עקרות העץ – לא יניב פרי.
היכן הפורענות השביעית? לא השכלתי להבחין בעוד אחת.
נקודת יציאה שנייה – וְאִם–תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי (תראו במכות כיד המקרה ולא כסימן אזהרה), וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי יפגעו בנו שבע פורענויות נוספות:
וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה
א. חית השדה תשתלח בנו – בהמה.
ב. חית השדה תשתלח בנו – חיית בר.
ג. חית השדה תשתלח בנו – זוחלים.
ד. וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם תהרוג את הטף.
ה. וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם תטרוף מקנה.
ו. וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם תחליש אנשים.
ז. וְנָשַׁמּוּ, דַּרְכֵיכֶם לא תדעו דרך בטוחה.
[אדם הנוהג כחיה המספקת תאוותה ללא רסן ראוי אף הוא ליחס דומה.]
נקודת יציאה שלישית – וְאִם–בְּאֵלֶּה—לֹא תִוָּסְרוּ, לִי (לא תסורו חזרה); וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי.(עדיין תראו בפורעניות אלה כיד המקרה בלבד) וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי (אלוהים מסיר את השגחתו ונותן לעיתות הזמן לקבוע את גורלינו, לטוב או לרע). יכו בנו שבע פורענויות נוספות?
א. חרב – וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם-בְּרִית כשם שאלוהים הגן עלינו בזכות הברית, כך הוא יכה בנו על שאנו מפרים ברית זו.
ב. מצור – וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל-עָרֵיכֶם בני ישראל יברחו להתבצר בתוך הערים.
ג. דבר – וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם מחלה תכה בהם.
ד. וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב – כשיצאו מהעיר לקבור את מתיהם (בשל החשש מהתפשטות המחלה) יכו בהם האויבים.
ה. מחסור בעצים – וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד לא יהיו די עצים לכל משפחה על מנת להבעיר אש לאפייה;
ו. פת נפולה – וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל הלחם שיאפו יתפורר.
ז. רעב תמידי – וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תִשְׂבָּעוּ ואנשים לא ידעו שובע.
נקודת יציאה רביעית – וְאִם-בְּזֹאת–לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי (ועדיין תראו בכל אלה יד המקרה). וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי (אלוהים יכוון את עיתות הזמנים דווקא כשהן בשעת חימה וזעם למלוך על עם ישראל. זהו יד המקרה של תוצאה רעה בלבד).
עם ישראל זכה לשלוש הזדמנויות עד כה לחזור בתשובה ובחר אחרת, ומכאן שמנקודה זו ואילך הפורענויות מחריפות בצורה אכזרית עד שלא תיוותר ברירה פרט לחזרה בתשובה:
א. רעב – וַאֲכַלְתֶּם, בְּשַׂר בְּנֵיכֶם; וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם כה כבד שאנשים יאכלו את ילדיהם.
ב. השמדת עבודה זרה – וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם (מקומות עבודה זרה); וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם (רש"י – עבודת כוכבים שהעמידו על גגות הבתים).
ג. מוות מזוויע – וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם, עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם (בדומה לתמונות מזוויעות של קורבנות מלחמה).
ד. סילוק השכינה מעל עם ישראל.
ה. חורבן – וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה הערים יוחרבו (מלשון 'נפלו בחרב').
ו. שיממון – וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם.
ז. וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם אלוהים יתעלם מן הקורבנות (אולי הפורענות הקשה מכולן. גם אם עם ישראל יבקש כעת לשוב לדרך הישר, השם לא ייעתר להאמין להם במהרה. מסתבר כי האמונה היא דו כיוונית).
ח. שממה – וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הארץ תהפוך לאיזור כה קשה למחיה שאפילו האויבים לא יוכלו לשכון בה.
ט. גלות – וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם השם יטמיע את בני ישראל בגויים כשם שחקלאי מפזר זרעים באדמה.
אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ (רק אז תדע הארץ את המנוחה לה היא זכאית ותקוים השמיטה בארץ ישראל, רמיזה לכך שהחורבן הוא תולדה של אי שמירת שנת שמיטה בעתיד). כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. בני ישראל ישבו בגלות לכל הפחות במשך תקופה השווה לשנים שבהן לא נשמרה השמיטה בארץ ישראל.
אלו שישרדו יחיו בפחד גדול בארצות האויב וינוסו לכל עבר גם כשלא רודפים אותם. הם יתפזרו בין הגויים וסופם שימותו בגלות בסבל. גם הצאצאים בגולה יסבלו בשל חטא אבותיהם.
החזרה בתשובה –
התוודות – וְהִתְוַדּוּ אֶת-עֲוֺנָם וְאֶת-עֲוֺן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי רק כאשר צאצאי היהודים יתוודו על עוונם ועל עוון אבותם, על כך שמעלו בברית עם אלוהים וראו בפורעניות כיד המקרה, אז תתחיל הגאולה.
החזרה – וְהֵבֵאתִי אֹתָם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם השם יאסוף אותנו חזרה מהגלות לארץ שתהיה נתונה ביד אויב עד שליבם יכנע.
כניעה – אוֹ-אָז יִכָּנַע, לְבָבָם הֶעָרֵל, וְאָז, יִרְצוּ אֶת-עֲוֺנָם.
תחיית הברית – השם יזכור את הברית שכרת עם עם ישראל. וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר–וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.
[הערת שוליים
יעקב רשום כאן בכתיב מלא "יעקוב"; רש"י מלמד שקיימים 5 מקרים בלבד בתורה בהם "יעקב" רשום כ-"יעקוב" ובחמישה מקומות נוספים רשום "אליהו" בכתיב חסר "אליה. יעקב נטל מאליהו את האות הרוחנית ו' כעירבון על מנת שישוב לבשר את גאולת בניו.
שימו לב בנוסף שהאבות רשומים בסדר עולה יעקב-יצחק-אברהם. כשם שבני ישראל נענשים על מעשי אבות הרי שאת זכותם יש ללמוד כלפי מעלה מבן לאביו.]
אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, וְהַתּוֹרֹת, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה, בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–בְּהַר סִינַי, בְּיַד-מֹשֶׁה.
ערך נפש – ויקרא, פרק כז, פסוקים א-ח
כאשר נודרים נדר להביא תרומת נפש יש להביא תרומה בערכים הבאים:
[תרומת נפש חלה כאשר אדם מבקש דבר שנפשו או נפש אדם תלויה בו, לדוגמא כאשר מבקשים שאדם יבריא ממחלה].
אם נדרו עבור בני 20 עד 60 –
עבור זכרים – יתרמו 50 שקלים כסף.
עבור נקבות – תתרומנה 30 שקלים.
אם נדרו עברו בני 5 עד 20 –
עבור זכרים – יתרמו 20 שקלים כסף.
עבור נקבות – תתרומנה 10 שקלים.
אם נדרו עבור בני חודש עד 5 שנים –
עבור זכרים – 5 שקלים כסף.
עבור נקבות – 3 שקלים כסף.
אם נדרו עבור בני 60 שנים ומעלה –
עבור זכרים – 15 שקל.
עבור נקבות – 10 שקלים.
אם נודר הנדר לא יכול לשאת בתרומה, הכהן יעריך את גובה התרומה.
[ניתן להבחין בכך שסדר הגילאים בתורה אינו נמנה לפי מספר השנים וכן שהערך יורד ככל שמתרחקים מקבוצת גילאי 20-60.
אם נסדר גברים ונשים לחוד על פי השנים נקבל את סולם הערכים הבא:
ומכאן נובעות המסקנות הבאות:
גבר ואשה בעלי השווי הנמוך ביותר בתחילת דרכם מגיל חודש ועד גיל 5 שנים.
פער היחסים ביניהם מצטמצם מגיל 5 עד גיל 20.
הם מגיעים לשווי שיא ולערך זהה בגילאי 20 עד גיל 60:
בשיאו, הגבר העצים את שוויו פי 10.
בשיאה, האשה העצימה את שוויה פי 16.6.
מרגע שחוצים את הסף לגילאי 60+
הגבר מאבד 70% מערכו.
האשה מאבדת 80% מערכה (וחוזרת לערך שבו הייתה בגילאי 5-20).
ערך נפש – ויקרא, פרק כז, פסוקים ט-לד
ערך קורבן בהמה – אין להחליף או להמיר בהמה שנועדה לקורבן. רק אם הבהמה מתגלה כטמאה, הכהן יעריך את תמורתה (על מנת למוכרה) ועל ערך זה יש להוסיף 20%.
הקדש מדור – אם אדם מקדיש את ביתו, הכהן יעריך את שווי הבית. אם אותו אדם בוחר לגאול את ביתו חזרה עליו לשלם את אותו ערך ולהוסיף עליו 20%.
הקדש שדה – אם אדם מקדיש משדהו, הערך יקבע לפי הזרעים. 50 שקלים כסף לכל מידת זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בהתבסס על סך השנים הנותרות עד שנת היובל. המקדיש יכול לגאול את שדהו בתשלום השווי בתוספת 20%, אך אם השדה נמכר לאדם אחר לא יהיה ניתן לגאלו. בשנת היובל השדה עובר לבעלות הכהן.
הקדש מקנה – אם אדם מקדיש את מקנהו, הכהן מחשב את השווי לפי מכסת המקנה ואת ערך זה יש לשלם קֹדֶשׁ לַיהוָה. את הבכורים בבהמות אין להקדיש.
פדיון דין – לא ניתן לפדות מי שנגזר עליו עונש מוות.
מעשר מן הצאן – יש להקדיש את העשירי מכל צאן ומקנה שנולד כקורבן לשם.
מעשר העץ – כל המעשר הוא קודש לשם. אם אדם רוצה לגאול את מעשרו עליו לשלם את שוויו ולהוסיף עליו 20%.
אֵלֶּה הַמִּצְוֺת, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת–מֹשֶׁה—אֶל–בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּהַר, סִינָי.
[