הפרשה החמישית בספר "בראשית" ובתורה כולה. בפרשה 105 פסוקים.
תקציר דברים:
שרה אימנו עוברת מן העולם ואברהם אבינו מבקש לקנות עבורה חלקת קבר. הוא נושא ונותן עם אנשי חברון ורוכש את מערת המכפלה. הוא מבקש ממשרתו שימצא כלה לבנו, יצחק, מארץ מולדתו וממקום מושבו, אור כשדים וחרן, וחלילה שלא ינשא לבנות כנען. אברהם משביע את המשרת להביא את הכלה עד ליצחק ולא לעקור את יצחק מארץ כנען. המשרת יוצא לדרך הארוכה בשיירת גמלים ומבקש את עזרת בורא עולם לקבוע סימן לזהות הכלה המיועדת בכך שכאשר הוא יבקש את עזרתה ללגום מעט מים היא תציע להשקות גם את גמליו. כך בדיוק היה עם רבקה אימנו והמשרת מאושר ומקשט אותה בתכשיטים, מוזמן לביתה ולאחר שמספר את קורות שליחותו הוא מבקש את רשות בני משפחתה שרבקה תינשא ליצחק. הם מסכימים. המשרת יוצא עם רבקה ונערותיה לדרך הארוכה חזרה עד שהיא פוגשת לראשונה את יצחק. התורה ממשיכה ומספרת לנו שאברהם אבינו נשא אשה נוספת ומת בשיבה טובה בגיל 175 שנים. בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו במערת המכפלה.
מערת המכפלה – ספר בראשית, פרק כג – פסוק א-כ
שרה הולכת לעולמה בגיל 127 שנה בקרית ארבע, היא חברון.
[עצירת שוליים
ממתי קרית ארבע היא גם חברון? המפרשים סבורים כי אוהליו של אברהם היו פרושים מחברון ועד באר שבע, בעוד מקום מגוריו עם שרה היה בקרית ארבע, שם עברה מהעולם].
אברהם לא נמצא לצד שרה בשעת מותה. הוא חוזר על מנת להתאבל על אשתו ופונה לבני חת השולטים בעיר חברון בבקשה שיתנו לו חלקת קבר בשטחם. גֵּר–וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת–קֶבֶר עִמָּכֶם.
[עצירת שוליים
החתים היו עם קדום, כנראה נצר לממלכה החיתית שהתקיימה החל מהמאה ה-30 לני הספירה והיתה בשיאה במאה ה-17 עד המאה ה-12 לפני ספירת הנוצרים. את המשפטים ניהלו נכבדיהם בשער העיר בנוכחות קהל ששימש כעדים.
אברהם נמצא במעמד של מיעוט. הוא אדם עשיר ומכובד, אך עם זאת אינו חלק מבני המקום ומקפיד בלשונו. הוא פונה לנכבדי החתים בכבוד ומדגיש שהגיע כגר אך הפך לתושב. הוא משתמש במילה 'עימכם' על מנת לרכך את חששם של בני חת פן חלקה תעניק לו אחיזה באדמה; הבה נזכור כי מעבר לכך שאברהם היה מוכרח לקבור את שרה, הרי אלוהים הזכיר את החתים בהבטחה שהעניק לו לרשת את הארץ
בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת–אַבְרָם—בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת–הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד–הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר–פְּרָת. יט אֶת…. כ וְאֶת–הַחִתִּי וְאֶת… (בראשית, טו, כ)]
ועל כן משיקול אסטרטגי הוא מוכרח לרכוש חלקה לו ולמשפחתו על מנת להבטיח זכות חוקית של צאצאיו על הקרקע לעתיד לבוא]
בני חת חושבים ממושכות ולבסוף נענים לבקשה לתת לו מקום לקבור את מתיו (ללא מכירה) תוך שחולקים לו כבוד גדול נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ. אברהם משתחווה להם.
[עצירת שוליים
אברהם בגדולתו שלט על דרום ארץ כנען עם צבא של שלוש מאות ושמונה עשר חיילים, יישב איזור צחיח וחפר שם אדמות ובארות להפריח את השממה אלפי שנים לפני שהמציאו את בן גוריון]
אברהם מבקש את עזרתם שישכנעו את עפרון בן צחר למכור לו את מערת המכפלה (קרויה על שם האיזור) אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ [שוב מרכך אברהם את החתים בכך שמבקש חלקה מרוחקת, מערה שאין בה שימוש] שתשמש אותו לקבר. עפרון מגיע לשער העיר ודן בבקשה אל מול הקהל הרב.
[עצירת שוליים
ייתכן שעפרון היה שליט חברון]
עפרון נענה לבקשה ומוכן למסור את החלקה יחד עם השדה שלצידה בחינם ללא כסף. אברהם כלל לא ביקש את השדה ומשתחווה בדיפלומטיות לנכבדי העם.
[עצירת שוליים
מדוע מציע עפרון את השדה? לפי חוקי חמורבי שהיו נהוגים באותה עת, המלך יכול לתת אדמה לנתיניו ללא תמורה רק כל עוד עובדים הם את החלקה. ברגע שמפסיקים לעבוד אותה, חוזרת האדמה אל המלך. עפרון מפולפל ומבקש לכלול את השדה בעסקה על מנת להכניס בה פתח יציאה. ברגע שאברהם לא יעבד את השדה תחזור האדמה לרשות עפרון]
אברהם חכם, מבין את התרגיל גם מבלי להתקשר לעורך הדין, ומתעקש לקנות את השדה בכסף. לאחר דין ודברים מתמסר עפרון למכור את השדה עם המערה לאברהם בסכום גבוה אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל–כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה–הִוא (ובתרגום לימינו "שנינו עשירים, קטן עליך"). אברהם רוכש את חלקת הקבר טבין ותקילין וקובר בה את שרה, אשתו.
[עצירת שוליים
וזוהי חברים עסקת הנדל"ן הראשונה ביהדות והסיבה לכך שקיימים יהודים אמיצים שמתעקשים לשמר את האחיזה היהודית בחברון, עיר האבות, בתוך ים של מוסלמים.
מערת המכפלה הוכרזה על ידי ארגון אונסקו של האו"ם כאתר מורשת עולמי ונמצאת כיום בשליטת ישראל. קבורים בה שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב ושלוש האמהות שרה, רבקה ולאה (אימנו רחל קבורה בקבר רחל שבבית לחם) וכן מאמינים שקבורים בה אדם וחווה. מתחת למתחם הקבר נתגלו חללים המעידים על מערת קבר כנענית קדומה ובמתחם עצמו קיימים גם בית כנסת וגם מסגד. מדוע מסגד?
אברהם מכונה באיסלאם 'חליל אללה' ידיד האלוהים, ונחשב בעיני המוסלמים לאבי המאמינים באל אחד; הנביא מוחמד העיד בדרשותיו כי מחדש את האמונה של אברהם אשר סולפה בידי היהדות והנצרות כאחד. במשך עשרה ימים בשנה המתחם פתוח ליהודים בלבד (לרבות בשבת 'חיי שרה') ובמשך עשרה ימים בשנה למוסלמים בלבד]
צילום של מתחם מערת המכפלה בראשית המאה ה-20:
שבועת העבד – ספר בראשית, פרק כד – פסוק א-ט
אברהם מזדקן ויודע שימיו עומדים להסתיים. הוא מורה לראש העבדים וזקן ביתו לשים את ידו תחת ירך אברהם ולהישבע בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ שלא יקח לבנו, יצחק, אשה מבנות כנען.
[עצירת שוליים
בפרק טו מוזכר העבד כאליעזר וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה–תִּתֶּן–לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; ּבֶן–מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. (בראשית, טו, ב) עם זאת ייתכן שבחלוף השנים הוחלף העבד באחר.
מדוע להישבע כשידו מתחת לירכו? נסו לעשות זאת ותגלו שהנשבע מוכרח לכרוע. כמו-כן מסבירים המפרשים כי בתקופה שבה לא היה ספר תורה, או מזוזה, או חפץ קדוש אחר, אברהם ביקש שכך ישבע העבד בברית המילה.
האם העבד היה יהודי? עבד מחויב לכבד את אלוהי אדוניו, מה גם שאברהם מל את כל הגברים שבביתו, כאילו לא מספיק שאתה עבד אז גם חותכים לך]
אברהם מבקש מהעבד כִּי אֶל–אַרְצִי וְאֶל–מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ [אברהם נולד באור כשדים, משם עבר לחרן] ויקח אשה משם ליצחק. העבד תוהה מה יקרה אם האשה לא תרצה ללכת אחריו לכנען מושבו של יצחק ויהיה עליו להביא את יצחק לחרן. אברהם מזהיר את העבד פן יקח את יצחק לחרן ומבטיח שאלוהים, שהוביל את אברהם מארץ מולדתו לכנען ונשבע שצאצאיו יירשו אותה, הוא שישלח לעבד מלאך שיראה לו את הדרך אל האשה אשר יקח לבנו [אברהם משתף כאן במפתיע את העבד בהבטחה האלוהית שניתנה לו]. אם האשה לא תאבה ללכת לכנען להינשא ליצחק, יהיה העבד משוחרר משבועתו רַק אֶת–בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה. העבד שם ידו תחת ירך אברהם ונשבע.
מבחן החמלה – ספר בראשית, פרק כד – פסוק י-כו
העבד לוקח עשרה גמלים, מעמיס אותם בכל טוב [נדוניה] ויוצא לדרך אל חרן, עיר נחור, אחי אברהם. וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם–אֶל-עִיר נָחוֹר.
[אצבע על המפה
על פי פירוש רש"י שם המקום אֲרַם נַהֲרַיִם ניתן לו על שום "ארם שבין שתי הנהרות". אני מזכיר שארם היה בנו של שם ונכדו של נח. על איזה נהרות מדובר? תרגום יונתן בן עוזיאל ותרגום אונקולוס מלמדים אותנו שהכוונה לנהר פרת. הנוצרים מכנים את האיזור בשם מסופוטמיה, כסהר הפורה שבין נהרות הפרת והחידקל, איזור הנפרש בעיראק, סוריה ותורכיה של ימינו]
לעת ערב העבד מבריך [מילה נהדרת בשפה העברית, מלשון להוריד על ברכיהם] את הגמלים אל מחוץ לעיר בשעה בה הנשים מגיעות לשאוב מים, ופונה לאלוהים בבקשה שיסייע לו לזהות את האשה שעליו לקחת ליצחק. העבד מבקש מהשם ליתן סימן שיסייע לו לזהות את כלת יצחק בכך שכשיפנה לנשים השואבות בבקשה לשתות מעט מים, אותה אשה לא זו בלבד שתענה לבקשתו, אלא תציע להשקות גם את גמליו.
[עצירת שוליים
בשעת ערב היה נהוג כי הנשים מגיעות לשאוב מן הבאר ועל כן נאסרה גישת גברים אליו, אחרת הייתה האשה מצפה שהגברים ישקו את הגמלים בכוחות עצמם]
עוד בטרם מסיים הוא לדבר והנה מגיעה אל הבאר רבקה, בת אחיינו של אברהם, כשכד על שכמה [רבקה היא בת בתואל, בן מילכה, אשת נחור, אחי אברהם ובקיצור יצחק הוא בן דוד של אבא שלה]. רבקה יפה מאד ובתולה, יורדת היא אל המעין לשאוב ממנו מים. העבד רץ לקראתה בבקשה שתשקה אותו מעט ורבקה ממהרת להיענות לבקשתו ומשקה אותו במים. כשמסיים לשתות היא מציעה לשאוב מים ולהשקות גם את גמליו וכן עושה. העבד נרגש ותוך ששואבת מים לכל גמליו [מניח ששאבה מעט, אחרת זה היה לוקח שבועיים] הוא בוחן אותה היטב במחשבה האם אכן הראה לו אלוהים את דרכו. הוא מקשט את רבקה בנזם זהב ושני צמידים על ידיה, שואל לזהות משפחתה ומבקש מקום ללון. רבקה מספרת לזהות משפחתה בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי–בֶּן-מִלְכָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר ומשיבה שברשותם גַּם–תֶּבֶן גַּם–מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ—גַּם–מָקוֹם, לָלוּן. כך יודע העבד שלא זו בלבד שצלחה את המבחן, הרי שהיא ממשפחת אברהם. נדהם ומאושר, משתחווה לאלוהים וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא–עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי;
שידוך – ספר בראשית, פרק כד – פסוק כז-ס
העבד מברך את השם על שהנחה אותו אל האשה המיועדת ליצחק.
[עצירת שוליים
ומכאן הסברה שאכן מדובר באליעזר שהרי האל עזר לו למצוא את כלת יצחק.]
רבקה רצה חזרה לביתה ומספרת למשפחתה על שארע לה. אחיה, לבן, מששמע את הסיפור ומשהבחין בתכשיטים המפוארים שהעניק לה האיש, הולך לקראתו, מזמין אותו להתארח בביתם ומגיש לו ולאנשיו ארוחה דשנה. העבד מבקש את רשות הדיבור בטרם יגיש מזון לפיו, ונענה לעשות כן.
[עצירת שוליים
אציין כי מציאת שידוך בקרב משפחות רועי העיזים הייתה משימה לא פשוטה, שכן אלו שלא עסקו במקצוע זה נמנעו משידוך עימם אם בשל הריח שדבק בבגדיהם, או בשל מנהג נדודיהם במדבר. הגעת זר עשיר לעיר המקשט כך את רבקה הצעירה בת למשפחת רועי עיזים נחשבה להפתעה גמורה. לימים נתגלה כי דווקא עיסוקם של בני ישראל במלאכת רעיית העיזים סייעה את יוסף לשכנע את פרעה להעניק להם נחלה בשפך הדלתא שבמצרים והציל אותנו בכך מלהתערבב בין המצרים. הייתכן כי אלוהים בחר דווקא באמהות מתוך שבטי רועי העיזים על מנת להצילינו? נפלאות דרכי השם]
תמונה שמעוררת זכרונות מתוקים ממסע רכיבה על אופנועי הנפילד ברחבי הודו, עת הוקפנו בעדרי עיזים מתוקים (הריח קצת פחות).
העבד מגולל את קורות הגעתו ומספר כי הוא עבד אברהם, וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד בצאן, במקנה גדול, כסף וזהב ועבדים [עורך החוצה את ההבטחה האלוהית שניתנה לאברהם]. מספר כי לאברהם אשה בשם שרה, אשר ילדה לו בן לאחר זקנתה ולו מעניק אברהם את כל אשר לו. אברהם השביע אותו כי לא יקח לבנו אשה מן הכנענים, אלא ילך לבית אביו למצוא אשה לבנו.
[עצירת שוליים
שימו לב שאברהם לא ביקש מהעבד לבחור אשה מבית אביו, אך העבד הוא שבחר לעשות כן. סביר להניח שברגע זה הבינו בתואל ולבן כי מדובר באברהם, דודו של בתואל. יש לזכור שכבכור הבנים הגיע לאברהם חלק בירושת אביו תרח, אך הוא עזב מבלי לקחת את חלקו בירושה ועם זאת הפך לעשיר גדול]
העבד מספר כי הביע חשש בפני אברהם פן האשה לא תיאות ללכת אחריו, ואברהם השיב לו כי אלוהים ישלח מלאך שינחה אותו בהצלחה בדרכו. עוד הוסיף אברהם כי אם האשה לא תרצה ללכת אחריו, הרי שינוקה העבד משבועתו. מוסיף העבד ומספר על סימן הגורל שביקש מאלוהים להראות לו בדרכו בדמות אשה אשר תיענה לבקשתו להשקותו במים ואף תגדיל להציע להשקות גם את גמליו. כך היה עם רבקה. הוא שאל אותה לשם משפחתה ומשהשיבה לו קישט אותה בתכשיטים. בתום הסיפור מבקש העבד את תשובת המשפחה אם ניאותים הם וְעַתָּה אִם–יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת, אֶת-אֲדֹנִי, או שמא מסרבים ואז הוא יעזוב ויחזור למקומו. האח והאב, לבן ובתואל, משיבים שדבר השם הוא ואין הם יכולים לסרבו. הם מעניקים לו את הסכמתם שיקח את רבקה כאשה לבן אברהם. העבד הנרגש משתחווה לאלוהים, מעניק כלי כסף וזהב ובגדים לרבקה ומגדנות [על פי רש"י הכוונה לדברי מתיקה; בפרשנות אחרת הכוונה למתנות מובחרות] לבני המשפחה.
הם פותחים בסעודה גדולה ולנים את הלילה בבית בתואל. בבוקר שלמחרת מבקש העבד לעזוב בעוד לבן ואימו מבקשים שישאר מספר ימים נוספים. העבד מסרב בנימוס בבקשה שלא יעכבו אותו על מנת שאלוהים יברך אותו בדרכו [להכות על הברזל בעודו חם פן יתחרטו]. הם מחליטים לשאול לפי רבקה שמשיבה כי מסכימה ללכת עם העבד [להבדיל מלהינשא, לרבקה עדיין שמורה זכות הסירוב].
[עצירת שוליים
זהו תקדים שנקבע ביהדות לפיו לאשה זכות לראות ולסרב לנישואים עם הבעל המיועד לה. מי דיבר על הדרת נשים?]
בני המשפחה נפרדים מרבקה ומברכים אותה אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.
[עצירת שוליים
ניתן להבחין בכך שרבקה היא אשה בעלת ביטחון עצמי שאינה חוששת לקבל החלטות. היא מקבלת מהעבד את התכשיטים מבלי להיוועץ עם משפחתה; היא מזמינה אותו אל ביתה; היא מחליטה לצאת עימו לדרך ולא להמתין כפי שביקשו אחיה ואימה. ביטחון זה לקבל החלטות ולבצען הוא שנדרש לימים בסייעה לבנה הצעיר יעקב להסוות את זהותו על מנת להטעות את יצחק כדי שהוא יתברך בירושה של הארץ ולא עשיו, אחיו.]
המפגש – ספר בראשית, פרק כד – פסוק סא-סז
רבקה ונערותיה מצטרפות ורוכבות על הגמלים אחר שיירת העבד. יצחק, בשוחו בשדה שבבְּאֵר לַחַי רֹאִי, נושא את עיניו ורואה את הגמלים מגיעים.
[עצירת שוליים
יש המזהים את באר לחי ראי כעין עבדת, אתר חניה לנודדים במדבר. הביטוי משמש כמבטא מקור חיים]
כשרבקה מבחינה בו היא נשענת מטה ושואלת את העבד מיהו האיש. הוא משיב לה כי זהו האדון שלו. בשומעה כן היא מתכסה בצעיף. העבד מספר ליצחק את קורותיו בחרן. יצחק לוקח את רבקה לאוהל אימו, וַתְּהִי–לוֹ לְאִשָּׁה ואוהב אותה מאד. רבקה משמשת לו לנחמה לאחר מות שרה, אימו. [היא תופסת את תפקידה כממשיכה בשושלת האמהות]
אברהם וישמעאל – ספר בראשית, פרק כה – פסוק א-יח
אברהם לא נח ולוקח אשה בשם קטורה [יש פרשנים המזהים אותה כהגר] והיא יולדת לו שישה בנים. אברהם מוריש את כל נחלתו ורכושו ליצחק ואת ילדי הפילגשים שולח לארץ קדם [מזרחה] תוך שמעניק להם מתנות. אברהם מת בשיבה טובה בגיל 175 שנה. יצחק וישמעאל קוברים אותו במערת המכפלה שבחברון. יצחק יושב בבאר לחי ראי.
[התורה מזכירה את יצחק לפני ישמעאל, רמז לכך שישמעאל אולי חזר בתשובה. המוסלמים לא יאהבו את זה]
התורה מספרת את קורות ישמעאל, שלו שנים עשר בנים [כמשקל נגד לשנים עשר שבטי ישראל]. הוא מת בגיל 137 שנה.
—————————————————————————————————————————————–
לדבר אחד לא מצאתי הסבר אצל חכמי התורה וזה למה לעזאזל קראו למשחק עם הכדור שזורקים אחד על השני בשם 'חיי שרה'
[מטייל שפגשתי בערב שבת בבית חב"ד פאלולים, שבמדינת גואה שבהודו הציע השערה מעניינת לפיה שם המשחק ניתן לו על שום היכולת להחזיר למשחק שחקן שנפסל כסיפא של הפסוק המתאר את שנות חייה "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה… שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה."
ולסיום נשאלת השאלה הכיצד ייתכן ששם הפרשה 'חיי שרה' בעוד כבר בפסוק הראשון מתוארים סיומם? פירות חיינו נקצרים באמצעות זרעים שנשתלו על ידי מעשי העבר. כך היו חיי שרה שבלעדיה לא היינו זוכים במערת המכפלה וביצחק. תודה לך אמא מופלאה.