פרשת השבוע – כי תצא

הפרשה השישית בספר דברים ופרשה מט בסדר הפרשות.

שבוית מלחמה – ספר דברים, פרק כא, פסוקים י-יד

לאחר ניצחון במלחמה מותר לקחת בשבי אשה יפת תואר שהלוחם חשק בה בתנאי שנושאים אותה לאשה, אך קודם לכן עליה לגלח את ראשה ולקצוץ ציפורניה ולאפשר לה להתאבל במשך חודש ימים על הוריה. אם כל זה לא הוריד לו את החשק, אז בתום תקופת האבל יש לבעול את השבויה ולהפוך אותה לאשה עם כל המשתמע מכך. אם הלוחם חושק בבעילה בלבד מבלי למסד את מערכת היחסים עליו לשלחה לחופשי.

[הערת שוליים

טמון כאן שיעור מוסר כביר לדרך ההתגברות על יצר הרע. בעוד התורה מדברת על אויבים בלשון רבים כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ;המשך הפסוק מרמז על אויב יחיד: וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ. לכל אדם נקודות חולשה רבות, אם זה בשכרות, בתאווה לנשים, בגרגרנות, בכעס, בגאווה, בקנאה בזולת וכהנה וכהנה מידות מגונות שלכולן אב רשע אחד והוא יצר הרע. אם האדם יחליט לצאת למלחמה אלוהים יעניק לו את הכח לנצחו. הסוד טמון בהחלטה לצאת למלחמה.

ובנוסף, התורה מלמדת אותנו שלא לאבד שליטה בעיתים בהם זכינו בעוצמה על פני הזולת. קחו לדוגמא ישראלי בעל הכנסה או חסכונות המטייל במדינת עולם שלישי ומרגיש לפתע עליון על פני המקומיים הגרים שם. אל לו לנצל את עוצמתו הכלכלית היחסית על מנת להתעמר באוכלוסייה ולזלזל בה.]

בן השנואה – ספר דברים, פרק כא, פסוקים טו-יז

כאשר אדם נשוי לשתי נשים, אחת אהובה והשנייה שנואה, והבן הבכור נולד מהאשה השנואה, אסור לו לו להפלות בירושה בן בן השנואה לבין בן האהובה. עליו לכבד ולקיים את דיני הירושה ולהעניק לבכור נתח כפול.

בן סורר ומורה – ספר דברים, פרק כא, פסוקים יח-כא

כאשר להורים יש בן סורר ומורה שלא סר למרותם עליהם להוציא אותו אל שער העיר ולבשר שם לזקני העיר שזהו בן מורד שכל עניינו בזלילה ובהנאה בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה—אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא. זהו האות לאנשי העיר לרגום אותו באבנים למוות על מנת להרתיע את אנשי ישראל מלנהוג כך.

קבור באדמה ולא בשמיים – ספר דברים, פרק כא, פסוקים כב-כג

כאשר תולים אדם למוות יש לקבור את גופתו עוד באותו היום, ולא להותירו תלוי על העץ.

[הערת שוליים

והמוסר שאם נלמד לפתח חמלה כלפי גוף חסר חיים, הרי על אחת כמה וכמה נחוס על גוף חי עם נשמה.]

השבת אבידה – ספר דברים, פרק כב, פסוקים א-ד

מי שמוצא את שור אחיו או את השה שלו משוטטים אבודים ישיבם לאחיו. אם אחיו לא בסביבה יש לאסוף את האבידה לבית המוצא עד שאחיו ידרוש את השבתה. הכלל חל גם על חמור, שמלה וכל אבדה שהיא.

חובה גם לסייע לחמור או לשור אחיו, אם רואים שנפלו בדרך. אסור להתעלם מכך.

הוא היא – ספר דברים, פרק כב, פסוק ה

אסור לאשה ללבוש בגדי גבר, ואסור לגבר ללבוש בגדי אשה.

שילוח הקן – ספר דברים, פרק כב, פסוק ו-ז

אם נתקלים בקן של ציפור על העץ או על הארץ, כשבתוכה אפרוחים או ביצים כשהאם שומרת/דוגרת עליהם, חובה לשלחה לפני שגוזלים אותם. מי שמקיים את המצווה יבורך בטוב ובאריכות ימים.

[הערת שוליים

מצוות שילוח הקן מלמדת אותנו דבר מוסר בעשיית עסקים. כאשר אדם נתון לעסקיו עליו להקפיד על המוסר אף אם הדבר אומר לוותר על הזדמנות להשיג רווח גדול יותר (אם + אפרוחים/ביצים) כאשר המעשה עלול לגרום לפגיעה בחלש.]

גג עם מעקה – ספר דברים, פרק כב, פסוק ח

כשבונים בית יש לקבוע מעקה בגג כדי שחלילה לא יפול ממנו אדם.

[הערת שוליים

איסור זה מלמד אותנו שיעור מוסר ברמיזה לכך שעל אדם לגדור את הפנטזיות והדמיונות שלו על מנת שלא יתרסק. כשאדם בונה לעצמו בית חדש של דמיונות או חלומות בראשו ורוקד באותה מציאות חדשה שנוצרה על גג העולם עלולה להתעורר בו תחושה עזה של גאווה שבעטיה עלול להשיג את ההפך ממה שהוא חולם. זה עשוי לקרות בקבלת תפקיד חדש בעבודה, בפתיחת עסק עצמאי, במעבר למדינה חדשה, כשמכירים בת זוג חדשה. נא לשמור על צניעות ולא לעוף מהגג.]

מן השדה – ספר דברים, פרק כב, פסוקים ט-יא

אסור לזרוע יחד זרעי תבואה וחרצני ענבים לֹא–תִזְרַע כַּרְמְךָ, כִּלְאָיִם; אסור לחרוש באמצעות שור וחמור יחדיו (צער בעלי חיים מכיוון שכוחו של השור גדול יותר והחמור צפוי להיגרר אחריו); אסור ללבוש בגד שעטנז העשוי מצמר ומפשתים.

[שיעור מוסר

שור וחמור נבדלים אף באופן האכילה. בעוד השור מעלה גרה, החמור לא מסוגל לכך. קיים חשש שנגרום צער לחמור שאחרי שיסיים ללעוס את העשב יבחין בשור לועס עשב שבלע מבעוד מועד וכעת העלה מקיבתו בעוד החמור לא לועס דבר. בכך עשוי החמור לטעות שהשור זכה במזון רב יותר מהאדון המעביד אותם. המוסר הוא שעלינו להתמקד בעצמינו ולא לשים עינינו בכיסם של אחרים, כיוון שאין אנו יודעים את הרקע של כל פרט מהזולת. ובקיצור, אל תהיו חמורים!]

ציציות – ספר דברים, פרק כב, פסוק יב

יש לקבוע ציציות בארבע כנפות הבגד.

נישואי בתולה – ספר דברים, פרק כב, פסוקים יג-כא

אם אדם מפתח שנאה לאשה לאחר שנישא לה ומספר שלא הייתה בתולה בעת נישואיה וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע;, מותר להורי הנערה להוכיח את בתוליה לפני זקני העיר באמצעות הצגת שמלה שעליה כתמי איבוד הבתולין.

• הוכיחו שהבעל שקרן – יש לייסרו ולהטיל עליו קנס של מאה כסף, אותו ייתן לאבי הנערה.
• הבעל נמצא דובר אמת – יש להרוג את הנערה בסקילה.

[הערת שוליים

התורה קובעת תחילה כי הבעל מעליל על האשה וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע; ורק לאחר מכן מציינת את האפשרות כי ייתכן שדיבר אמת וְאִם–אֱמֶת הָיָה, הַדָּבָר הַזֶּה:. זו רמיזה לכך שבמקרים בהם גורל המשפחה מוטל על הכף נקודת המוצא היא לשמור על שלום הבית, גם במחיר של הטלת ספק בצד שרוצה לפרק את החבילה.]

אשה נשואה – ספר דברים, פרק כב פסוק כב

אסור לשכב עם אשה נשואה. את מי שחוטאים בכך, הגבר והאשה, יש להרוג.

הסכמה ואונס – ספר דברים, פרק כב פסוקים כג-כט

אם גבר שוכב בעיר עם נערה מאורסת לאחר יש להוציא להורג את שניהם: את הנערה על שלא צעקה ואת האיש על אֲשֶׁר–עִנָּה אֶת–אֵשֶׁת רֵעֵהוּ. אם גבר מוצא בשדה נערה מאורסת ושוכב עימה בכפייה יש להרוג את האיש בלבד. גם אם הנערה צעקה לא היה מי שיושיע אותה; אם גבר אונס נערה שאינה מאורסת עליו לשלם לאביה קנס 50 כסף ולשאתה לאשה.

[הערת שוליים

התורה רואה באונס מעשה רצח כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל–רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ—כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. האונס הוא כמי שרוצח נפש.]

איסור נישואין – ספר דברים, פרק כג, פסוקים א-ט

אסור לקחת לך לאשה את אשת אביך; לעקרים אסור להתחתן לֹא–יָבֹא פְצוּעַ–דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, בִּקְהַל יְהוָה.; לממזרים אסור להתחתן (מי שאימו הרתה לגבר אחר בזמן שהייתה נשואה) והממזרות עוברת מדור לדור במשך עשרה דורות;

אסור להתחתן עם עמונים ומואבים. גם אם התגיירו אסור להתחתן עימם במשך עשרה דורות. זאת משום שסירבו לכבד את עם ישראל בעת נדודיהם במדבר ועל שום שבלק מלך מואב שכר את בעלם לקלל את ישראל (פרשת בלק); עַל–דְּבַר אֲשֶׁר לֹא–קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם;

אסור לתעב אדומים (בני עשיו) כִּי אָחִיךָ הוּא; אסור לתעב מצרים כִּי–גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בני דור שלישי לאדומים ומצרים שהתגיירו יכולים להתחתן עם בני ישראל.

טהרת מחנה צבא – ספר דברים, פרק כג, פסוקים י-טו

בעת הקמת מחנה בשעת מלחמה יש לשמור על טוהר המקום.

• לוחם שפלט זרע בשעת לילה אֲשֶׁר לֹא–יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה–לָיְלָה (ומכאן המינוח 'קרי לילה') ייצא מחוץ למחנה ירחץ במים לפנות ערב וישוב למחנה בשעת הזריחה.
• יש לעשות את הצרכים במרחק מהמחנה וכן לחפור ולכסות אותם;

הסיבה לכך היא שרוח אלוהים נמצאת עם הלוחמים למען הצלחתם בקרב, כך שאם לא נשמור על טהרת המקום היא עשויה לעזוב אותנו

עבד שנמלט – ספר דברים, פרק כג, פסוקים טז-יז

אין להסגיר עבד שנמלט מאדוניו; יש לאפשר לו להתקיים בטוב ולא להרע לו.

דמי בושת – ספר דברים, פרק כג, פסוקים יח-יט

אסור להקריב בהמות שניתנו כשכר עבור מעשה זנות, או הוחלפו תמורת כלב. לֹא–תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ—לְכָל–נֶדֶר.

[הערת שוליים

בעוד יש חכמים הסבורים כי מְחִיר כֶּלֶב מתייחס למקרים בהם החליפו שה בכלב, קיימת פרשנות שהמילה כלב מתייחסת לזונה בשל תנוחת מין הדומה לעמידה של כלב.]

איסור הלוואה בריבית – ספר דברים, פרק כג, פסוקים כ-כא

אסור להלוות ליהודי בריבית, בעוד לגוי מותר. המקיים זאת יזכה לברכה בפרנסתו בארץ המובטחת.

נדר תרומה – ספר דברים, פרק כג, פסוקים כב-כד

על הנודר נדר תרומה לשלמו במועד, אחרת יחטא; אם תימנע מלנדור נדר לא תיכשל; מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ, תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ

אש"ל – ספר דברים, פרק כג, פסוקים כה-כו

מי שמבקר בכרם רשאי לאכול ענבים כדי שובעו, אך לא לאסוף אותם; מי שמבקר בשדה יכול לקטוף בידו אך לא באמצעות חרמש.

נישואין וגירושין – ספר דברים, פרק כד, פסוקים א-ה

אם גבר רוצה לסיים נישואיו לאשה עליו לכתוב לה סֵפֶר כְּרִיתֻת (הקרוי בימינו 'גט'). לאחר מכן האשה רשאית להינשא לגבר אחר. אם אותה אשה התגרשה או התאלמנה מהבעל החדש, הבעל הקודם לא רשאי להינשא לה מחדש.

בשנת הנישואין הראשונה אסור לבעל לצאת למלחמה ועליו לשמח את אשתו.

איסורים עוד ועוד – ספר דברים, פרק כד, פסוקים ו-כב, פרק כה, פסוקים א-ד

• אסור לעקל רכוש המשמש לצורך פרנסה לֹא–יַחֲבֹל רֵחַיִם, וָרָכֶב:  כִּי–נֶפֶשׁ, הוּא חֹבֵל.
• יש להרוג את מי שחוטף יהודי, מתעלל בו, ומוכרו לעבד.
• יש להישמר מאד מפני נגע הצרעת ולזכור את אשר קרה למרים (להישמר מלשון הרע).
• אין לעקל רכוש מתוך ביתו של אדם. על החייב להוציא את הרכוש החוצה. אם החייב עני ועליו לתת את הכיסוי שמשמש לו לשינה יש להשיב לו את הכסות בערב.
• אסור להלין שכר ובפרט כשמדובר בעובד עני. הלנת שכר הינה חטא.
• אין להעניש בנים על חטא אביהם ואין להעניש אבות על חטאי בניהם.
• אסור להטות משפט ובפרט כשמדובר בגורל גר או יתום.
• אסור לעקל רכוש אלמנה.
• אם שוכחים עומר בשדה בעת הקציר יש להשאירו לגר, ליתום ולאלמנה. גם כשמוסקים זיתים או כשבוצרים ענבים, אין לאסוף את הכל ויש להשאיר מהם לגר, ליתום ולאלמנה.
• אם פורץ ריב בין אנשים, יש לשפוט ביניהם ולהקלות את הרשע עד 40 מלקות לכל היותר.
• אסור לחסום פיו של שור בעת הדיש, כך שמותר יהיה לו לאכול. לֹא–תַחְסֹם שׁוֹר, בְּדִישׁוֹ.

יבום וחליצה – ספר דברים, פרק כה, פסוקים ה-י

כאשר גבר נשוי מת מבלי שהותיר אחריו ילדים, על אחד מאחיו לשאת את האשה, להביא עימה ילדים ולקרוא את הזכר הראשון על שם האח שמת. אם האח לא רוצה לשאתה לאשה עליה לספר זאת לזקני העיר ושם לקיים טקס 'חליצה', שבו תחלוץ את נעל האח הסרבן ותירק בפניו (ככל הנראה על הארץ לפניו) באומרה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא–יִבְנֶה אֶת–בֵּית אָחִיו. שם הסרבן מעתה יהיה בֵּית, חֲלוּץ הַנָּעַל.

דמי בושת – ספר דברים, פרק כה, פסוקים יא-יב

כאשר שני אנשים רבים ביניהם ואשת האחד מתערבת על מנת להציל את בעלה בכך שתופסת ואוחזת את מבושי הגבר הזר יש להעניש אותה. עליה לשלם 'דמי בושת' (על הבושות שעשתה) וְקַצֹּתָה, אֶת–כַּפָּהּ:  לֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ.

הגינות במסחר – ספר דברים, פרק כה, פסוקים יג-טז

אסור לרמות במשקלים (מסר סמוי לכל השמנמנות) יש לקיים מסחר ביושר.

העמלקים – ספר דברים, פרק כה, פסוקים יז-יט

חובה לזכור את מעשה עמלק שהיכה בחלשים בעם ישראל שהיו עייפים ונסתרכו אחרי המחנה. לאחר שנשב בארץ המובטחת בבטחה יש למחות כל זכר מהם.