Spread the love

לפרשה הקודמת – מטות

לפרשה הבאה – דברים

פרשה מג בסדר הפרשות והפרשה החותמת את ספר במדבר, החומש הרביעי בחומשי התורה, ואת התורה שניתנה למשה בהר סיני.

מסעי ישראל במדבר – ספר במדבר, פרק לג פסוקים א-מט

התורה מתארת את מסעות (מסעי) בני ישראל במדבר אותם מפרט משה:

  • ט"ו לניסן, יום למחרת הפסח – תחנה ראשונה ממנה יוצאים לדרך – יציאת מצרים וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס.
  • תחנה שנייה בסוכות – וַיַּחֲנוּ, בְּסֻכֹּת.
  • תחנה שלישית באתם – וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.
  • תחנה רביעית מגדל – וַיָּשָׁב עַלפִּי הַחִירֹת, אֲשֶׁר עַלפְּנֵי בַּעַל צְפוֹן; וַיַּחֲנוּ, לִפְנֵי מִגְדֹּל.
  • תחנה חמישית במרה – כעבור שלושה ימי הליכה במדבר וַיַּחֲנוּ, בְּמָרָה.
  • תחנה שישית באילמה – וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה שם מצאו 12 מעיינות ושבעים עצי תמר.
  • תחנה שביעית לחוף ים סוף – וַיַּחֲנוּ, עַליַםסוּף.
  • תחנה שמינית במדבר סיני – וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּרסִין.
  • תחנה תשיעית בדפקה – וַיַּחֲנוּ, בְּדָפְקָה.
  • תחנה עשירית באלוש – וַיַּחֲנוּ, בְּאָלוּשׁ.
  • תחנה אחת עשרה ברפידים – וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם שם לא מצאו מים להרוות צמאונם.
  • תחנה שתים עשרה שוב במדבר סיני – וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר סִינָי.
  • תחנה שלוש עשרה בקברות התאווה – וַיַּחֲנוּ, בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה.
  • תחנה ארבע עשרה – וַיַּחֲנוּ, בַּחֲצֵרֹת.
  • תחנה חמש עשרה – וַיַּחֲנוּ, בְּרִתְמָה (עפ"י רש"י כאן ארע חטא המרגלים המתואר בפרשת שלח לך)
  • תחנה שש עשרה – וַיַּחֲנוּ, בְּרִמֹּן פָּרֶץ.
  • תחנה שבע עשרה – וַיַּחֲנוּ, בְּלִבְנָה.
  • תחנה שמונה עשרה – וַיַּחֲנוּ, בְּרִסָּה.
  • תחנה תשע עשרה – וַיַּחֲנוּ, בִּקְהֵלָתָה.
  • תחנה עשרים – וַיַּחֲנוּ, בְּהַרשָׁפֶר.
  • תחנה עשרים ואחת – וַיַּחֲנוּ, בַּחֲרָדָה.
  • תחנה עשרים ושתיים – וַיַּחֲנוּ, בְּמַקְהֵלֹת.
  • תחנה עשרים ושלוש – וַיַּחֲנוּ, בְּתָחַת.
  • תחנה עשרים וארבע – וַיַּחֲנוּ, בְּתָרַח.
  • תחנה עשרים וחמש – וַיַּחֲנוּ, בְּמִתְקָה.
  • תחנה עשרים ושש – וַיַּחֲנוּ, בְּחַשְׁמֹנָה.
  • תחנה עשרים ושבע – וַיַּחֲנוּ, בְּמֹסֵרוֹת.
  • תחנה עשרים ושמונה – וַיַּחֲנוּ, בִּבְנֵי יַעֲקָן.
  • תחנה עשרים ותשע – וַיַּחֲנוּ, בְּחֹר הַגִּדְגָּד.
  • תחנה שלושים – וַיַּחֲנוּ, בְּיָטְבָתָה. (כי בדרך לאילת חייבים עצירה לשוקו)
  • תחנה שלושים ואחת – וַיַּחֲנוּ, בְּעַבְרֹנָה.
  • תחנה שלושים ושתיים – וַיַּחֲנוּ, בְּעֶצְיֹן גָּבֶר.
  • תחנה שלושים ושלוש מחברת אותנו מחדש למתואר בפרשות – וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּרצִן, הִוא קָדֵשׁ. (פרשת חוקת המתארת את שנתם האחרונה של בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר)

ומכאן אנו למדים שמסעות 16-32 ארעו במהלך 38 שנות נדודי בני ישראל במדבר, ממוצע שהייה של כשנתיים ושלושה חודשים בכל תחנה (אני משער שגם המסע עצמו לקח תקופה).

  • תחנה שלושים וארבע – וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. שם סיים אהרון הכהן את חייו ביום א' באב. בן 123 שנים.
  • תחנה שלושים וחמש נלחמו מפני מלך ערד – וַיַּחֲנוּ, בְּצַלְמֹנָה.
  • תחנה שלושים ושש – וַיַּחֲנוּ, בְּפוּנֹן.
  • תחנה שלושים ושבע מתארת את התחנות שפורטו בפרשת חוקתוַיַּחֲנוּ, בְּאֹבֹת.
  • תחנה שלושים ושמונה (הוזכרה בפרשת חוקת) – וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בִּגְבוּל מוֹאָב.
  • תחנה שלושים ותשע – וַיַּחֲנוּ, בְּדִיבֹן גָּד.
  • תחנה ארבעים – וַיַּחֲנוּ, בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה.
  • תחנה ארבעים ואחת המתוארת בפרשת פנחסוַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים, לִפְנֵי נְבוֹ. שם צפה משה על הארץ המובטחת עם תזכורת לכך שלא יזכה להיכנס אליה וכי גם הוא ימצא במדבר את מותו.
  • תחנה ארבעים ושתיים המסיימת את פרשת חוקת ופותחת את פרשת בלקוַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּחֲנוּ עַלהַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב.

 

[הערת שוליים

פרשת פנחס מופיעה בסדר הפרשות לאחר פרשת בלק, אך תחנה 40 המוזכרת בה בְּהָרֵי הָעֲבָרִים מצוינת כאן לפני תחנה 41 וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ שבפרשות חוקת ובלק. מכאן אנו למדים שייתכן שהבשורה (תזכורת) למשה שימצא את מותו במדבר המתוארת בפרשת פנחס ארעה לפני אירועי פרשת בלק, על אף שסדר הפרשות הפוך.]

פלוגת חיילי חטיבת הצנחנים במהלך מסע כומתה, בסיומו יזכו לקבל את הכומתה האדומה

כיבוש הארץ והשמדת עבודה זרה – ספר במדבר, פרק לג פסוקים נ-נו

אלוהים מדבר אל משה בתחנת העצירה האחרונה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַליַרְדֵּן יְרֵחוֹ שבכניסתם לארץ כנען עליהם לכבוש את הארץ, לא להותיר בה עמים זרים, ולהשמיד את כל אליליהם. את הארץ יש לחלק לנחלות כך שכל משפחה תקבל נחלה לפי גודלה; אלוהים מזהיר כי אם נשאיר בארץ עמים זרים ולא נשמיד את עבודת האלילים עתידים לקום עלינו צוררים שניפול בידיהם (לו רק היינו לומדים מחוכמת התורה ב-1967 ולא מנסים להמציא עם חדש).

[שעת סיפור

בבית חב"ד שבמומביי פגשתי צעיר חרדי יהודי אמריקאי שנמצא בהודו מסיבות עלומות. הוא סיפר כי התגורר במחוז היידרבאד שם החליט להשמיד את אלילי העבודה הזרה של ההינדו. בשעת לילה הוא נהג להתגנב למקדשים שונים (רבים מהם בכל פינה) גנב צלמים של אלילי ההינדו, עלה על האופנוע וזרק אותם מהגשר לתוך הנהר. הרב השיב לו שחובת קיום המצווה קיימת רק בשטחי הארץ המובטחת ולא ברחבי הודו, ושמוטב שיברך "ברוך שלא עשו בי לינץ' במקום הזה".]

[הערת שוליים

בחודש מרץ 2001 השמידו כוחות אל קעאידה באפגניסטן שני פסלי ענק בדמות בודהה שהשתמרו מהמאה ה-6 לספירה בטענה שפסלים אלו מחללים את קדושת האיסלאם. התמונות פורסמו בהרחבה ברחבי העולם שעמד בשתיקה אל מול האלימות האיסלאמית כלפי אתרים ארכיאולוגיים. חצי שנה לאחר מכן חטפו טרוריסטים שליחי אל קעאידה שני מטוסי נוסעים בארה"ב וריסקו אותם אל תוך מגדלי התאומים תוך שהרגו מאות אלפים חפים מפשע]

אחד מפסלי הענק שהושמדו, לפני ואחרי

גבולות הארץ – ספר במדבר, פרק לד פסוקים א-טו

אלוהים מדבר אל משה ומצווה את גבולות הארץ אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ תוך פירוט נקודות ציון. ארץ זו תהיה נחלה לתשעה וחצי שבטים (שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה בחרו בנחלה בעבר הירדן המזרחי) שְׁנֵי הַמַּטּוֹת, וַחֲצִי הַמַּטֶּהלָקְחוּ נַחֲלָתָם, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹקֵדְמָה מִזְרָחָה.

 

אבות החלוקה – ספר במדבר, פרק לד פסוקים טז-כט

אלוהים מדבר אל משה ומציין את שמות האנשים אשר יעמדו בראש העם לחלק את הארץ: אֶלְעָזָר, הַכֹּהֵן, וִיהוֹשֻׁעַ, בִּןנוּן. וכן נשיא לכל שבט.

  • שבט יהודה – כָּלֵב בֶּןיְפֻנֶּה.
  • שבט שמעון – שְׁמוּאֵל בֶּןעַמִּיהוּד.
  • שבט בנימין – אֱלִידָד בֶּןכִּסְלוֹן.
  • שבט דן – בֻּקִּי, בֶּןיָגְלִי .
  • בני יוסף –
    • שבט מנשה – חַנִּיאֵל, בֶּןאֵפֹד.
    • שבט אפרים – קְמוּאֵל, בֶּןשִׁפְטָן.
  • שבט זבולן – אֱלִיצָפָן, בֶּןפַּרְנָךְ.
  • שבט יששכר – פַּלְטִיאֵל, בֶּןעַזָּן.
  • שבט אשר – אֲחִיהוּד, בֶּןשְׁלֹמִי.
  • שבט נפתלי – פְּדַהְאֵל, בֶּןעַמִּיהוּד.

אֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לְנַחֵל אֶתבְּנֵייִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

עיר לוי – ספר במדבר, פרק לה פסוקים א-ח

אלוהים מדבר אל משה לצוות על בני ישראל ליתן ללויים חלק מכל נחלה על מנת שיבנו בהם ערים לשבת בהם וחלקות אדמה (ששטחן מוגדר בתורה) מסביב לערים עבור מקניהם. סך של 48 ערים מוקצות ללוויים, כשמתוכן 6 ערים נועדו לשמש כערי מקלט עבור רוצחים בשגגה. את ערי הלווים יש להקצות על פי גודל השטח המוקצה לכל שבט, כך שככל שהשטח גדול יותר מספר ערי הלווים בשטח זה יהיה גדול יותר.

[אצבע על המפה

בחבל לפלנד שבצפון פינלנד קיים אתר סקי שמסביבו הוקמה עיירה  קטנה בשם "לוי" שחיים בה 600 איש. זו ככל הנראה עיר הלוויים היחידה הקיימת כיום בעולם]

עיר מקלט – ספר במדבר, פרק לה פסוקים ט-לד

אלוהים מדבר אל משה ומצווה להקצות ערי מקלט אליהם יוכלו להימלט מי שרצחו בשגגה (ללא יסוד נפשי של כוונה) וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּהנֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. קרוביו של המת לא יוכלו לנקום את מותו כל עוד ההורג בשוגג נמצא בתוך עיר המקלט, ויהיה עליהם להמתין למשפט ולכבד את תוצאותיו (אם ימצא שרצח בזדון, דינו מיתה; ואם קרובי המת לא יכבדו את האיסור וינקמו את מותו, דינם מיתה). סך של 6 ערים מוקצה לערי המקלט, 3 בעבר הירדן המזרחי ו-3 במערבי וגם גרים ותושבי הארץ יכולים לקבל בהם מקלט.

ערי המקלט לא נועדו למי שהרג אדם לאחר שהיכה בו בכלי ברזל, באבן, בכלי עץ, או שהרג אדם אחר מתוך שנאה לאחר שהדף אותו או השליך עליו חפץ, או הכה אותו באיבה. מרגע שנקבע במשפט שההרג נעשה בשוגג, ההורג זכאי להמשיך לחסות בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול של התקופה (אם ייצא מגבולות עיר המקלט מותר יהיה לקרובי המשפחה להרוג אותו). לאחר מות הכהן הגדול זכאי ההורג לשוב לביתו ואסור לפגוע בו.

התורה קובעת איסורים בשל חשש לרמיה:

  • לא ניתן לדון אדם למיתה בגין רצח על פי עד אחד;
  • אסור לקחת כופר ממי שרצח תמורת ביטול הנקמה;
  • אסור לקחת כופר ממי שרצח בשוגג תמורת מתן פטור מחיים בעיר מקלט;

כי לא ניתן לכפר את הדם אשר נשפך על הארץ. וְלָאָרֶץ לֹאיְכֻפַּר, לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְבָּהּ, כִּיאִם, בְּדַם שֹׁפְכוֹ.

בנות צלופחד מכות שנית – ספר במדבר, פרק לו פסוקים א-יג

ראשי אבות שבט מנשה פונים אל משה בדאגה מכך שבנות צלופחד (שהובטח להן לקבל את נחלת אביהן) עלולות להינשא לבני שבטים אחרים ובכך תגרע הנחלה משבט מנשה. משה מסכים עם הדברים ומורה שעל בנות צלפחד להינשא לבני שבט מנשה בלבד. כִּי אִישׁ, בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו, יִדְבְּקוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בנות צלופחד מצייתות לקביעה ונישאות לבני דודיהן.

 

[ממחשבותיי…

פרשת בנות צלפחד מהווה סנונית ראשונה ונפלאה בשיח על זכויות האשה, שיח שלא היה קיים כלל בתקופת המקרא. האם נמצא עדות לשיח דומה בנצרות או באיסלאם? אני בספק רב]

לוחמות צדיקות בגדוד 'קרקל' במהלך מסע

אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַדמֹשֶׁהאֶלבְּנֵי יִשְׂרָאֵלבְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ

סוף ספר במדבר

השאר תגובה