פרשה מב במספר בסדר הפרשות ופרשה תשיעית בספר במדבר.
נדר ושבועה – ספר במדבר, פרק ל פסוקים ב-יז
משה מדבר אל ראשי מטות ישראל ומצווה עליהם את דיני הנדר והשבועה:
- גבר שנדר נדר לקיים דבר מה או נשבע שבועה לאסור מעצמו דבר מסוים – עליו לקיים את הנדר/שבועה. (החכמים מסבירים שמדובר בנדר לפרוש מדבר שמותר בלבד, דוגמת "אני מתחייב להפסיק לשתות בירות", ולא בנדר לקיים דבר שאסור דוגמת "אני מתחייב לאכול שרימפסים בשבת")
- אשה שנדרה נדר / שבועה –
- אם דרה בבית אביה (או תחת חסותו) – אביה יכול להתיר את הנדר/השבועה וַיהוָה, יִסְלַח–לָהּ, כִּי–הֵנִיא אָבִיהָ, אֹתָהּ.
- אם היא אשה נשואה – בעלה יכול להתיר את הנדר/השבועה. וַיהוָה, יִסְלַח–לָהּ.
- אם היא אלמנה או גרושה – לא הבנתי
[לא הבנתי את ההמשך, לבדוק מתישהו]
הנקמה במדיין – ספר במדבר, פרק לא פסוקים א-יב
אלוהים מדבר אל משה וקורא לו לנקום במדיינים (על ששלחו בנותיהם לזנות עם בני ישראל כמתואר בתום פרשת בלק). נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; ולאחר מכן ימצא את מותו אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.
משה יכול לשחק קטע ולמרוח את המשימה על פני כמה חודשים על מנת להאריך את חייו, אך גבר אמיתי מקדיש חייו למשימה הלאומית ולא לאינטרסים שלו. כך משה מבצע את הציווי במסירות וקורא לעם ישראל לגייס 1000 איש מכל מטה (כולל מטה שבט לוי) על מנת לנקום במדיינים. כך היה ו-12,000 גברים יצאו לפעולת הנקם כשפנחס נכדו של אהרון נמנה עליהם מצויד בכלי קודש ובשופרות וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא: אֹתָם וְאֶת–פִּינְחָס בֶּן–אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ. והיכו במדיינים עד חורמה; הרגו חמישה מלכים אֶת–אֱוִי וְאֶת–רֶקֶם וְאֶת–צוּר וְאֶת–חוּר וְאֶת–רֶבַע ואף את בלעם וְאֵת בִּלְעָם בֶּן–בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב. שבו את נשות מדיין ואת התינוקות; החרימו את בהמותיהם, המקנה ואת רכושם ושרפו את כל עריהם. בני ישראל שיכורים מיצחון (ששת הימים סטייל) מביאים את השלל, נשים, טף ורכוש אל משה ואלעזר.
[הערת שוליים
כרמי בת צור אותה הרג פנחס הייתה בתו של המלך המדייני צור אותו הרגו כעת בני ישראל. יש המפרשים שזהו בלק]
הוצאת השבויים להורג – ספר במדבר, פרק לא פסוקים יג-כד
משה זועם על מפקדי הצבא שהביאו את נשות מדיין למחנה ישראל (מה אתם מביאים לי זונות לפה?) יִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, הרי זו בדיוק הייתה הסיבה לחטא ישראל ולמגפה שפקדה אותם (אור החיים הקדוש מסביר שהמגיפה התרחשה בשל העבודה הזרה בה חטאו בעקבות הזנות, ולא בעבור הזנות עצמה). משה רץ לקראתם לפני שיספיקו לחלק את הבחורות והפרות ביניהם ויחטיאו אחרים ומורה לאנשי הצבא להוציא לפועל עונש אכזרי עד מאד שמטרתו להציל את עם ישראל: להרוג את כל התינוקות הזכרים ואת הנשים שזנו עם בני ישראל (רש"י מסביר שמדובר בהוצאה להורג של כל אשה שהגיעה לגיל בו ראויה להיבעל) ורק לשמור בחיים את התינוקות הנקבות (רש"י מסביר שהיה חובה לגיירן).
[הערת שוליים
במה חטאו הנשים? הרי הן קיימו את הוראות אביהם ובעליהן והיו אנוסות לעשות זאת. אורי החייםה קדוש מסביר שהנשים אכן היו אנוסות להחטיא את בני ישראל בזנות, אך הגידלו ראש להחטיא אותם גם בעבודה זרה ועל כן יש להורגן למען הצלת ישראל]
משה מוסיף שלאחר מכן על כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל לחנות מחוץ למחנה ישראל במשך שבעה ימים עד שיטהרו ויחטאו את בגדיהם וכליהם.
אנו מורגלים בכך שמשה מלמד הלכה את בני ישראל, אך כעת התורה מציינת שאלעזר הכהן הוא זה שמלמד את אנשי הצבא כיצד לנהוג עם השלל (אולי כי משה כעוס מאד ובתלמוד מסבירים שאדם כעוס, חכמתו מסתלקת ממנו אז עדיף שקודם יירגע) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר–צִוָּה יְהוָה אֶת–מֹשֶׁה. אלעזר מסביר שאת כלי המתכת ניתן לטהר באש ואת כל היתר יש לטהר במים (מכאן אנו למדים על מצוות הטבלת כלים); על הטמאים יהיה לכבס בגדיהם ביום השביעי וכך יטהרו ומותר יהיה להם לחזור למחנה.
[הערת שוליים
כשהתורה מציינת חקה, משמע זו הוראת חוק שאין להטיל בה ספק גם אם לא מוצאים בה הצדקה או הגיון. דוגמת פרה אדומה]
שלל המלחמה – ספר במדבר, פרק לא פסוקים כה-נד
אלוהים מדבר אל משה להעריך את שווי שלל המלחמה (אדם ובהמה) יחד עם אלעזר הכהן וראשי העדה ולחלק אותו באופן שווה בין אנשי הצבא לבין שאר העדה.
- על שלל אנשי הצבא יש להטיל מכס של 1/500 (שווה ל 0.2%) אותו יש ליתן לכהנים.
- על שלל עדת ישראל יש להטיל מכס של אֶחָד אָחֻז מִן–הַחֲמִשִּׁים (הכוונה ל-1/50, שווה ל-2%) אותו יש ליתן ללוויים.
וזהו השלל אשר נתפס:
- 675,000 צאן.
- חלק הצבא 337,500; מכס לכהנים 675.
- חלק העדה 337,500; מכס ללויים 6,750;
- · 72,000 ראשי בקר.
- חלק הצבא 36,000; מכס לכהנים 72;
- חלק העדה 36,000; מכס ללויים 720;
- · 61,000 חמורים.
- חלק הצבא 30,500; מכס לכהנים 61;
- חלק העדה 30,500; מכס ללויים 610;
- · 32,000 נשים קטינות שלא זנו עם ישראל.
- חלק הצבא 16,000; מכס לכהנים 32;
- חלק העדה 16,000; מכס ללויים 320;
אנשי הצבא מבקשים למסור למשה את כלי הזהב שלקחו שלל כדי להודות לאלוהים על ניצחונם במערכה וַנַּקְרֵב אֶת–קָרְבַּן יְהוָה, אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי–זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז—לְכַפֵּר עַל–נַפְשֹׁתֵינוּ, לִפְנֵי יְהוָה.; משה ואלעזר אוספים את הזהב ששוויו 16,750 שקל ומביאים אותו לאוהל מועד זִכָּרוֹן לִבְנֵי–יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהוָה.
שתי גדות לירדן – ספר במדבר, פרק לב פסוקים א-מב
בני ראובן בני גד לומדים שהאיזור מזרחית לירדן וַיִּרְאוּ אֶת–אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת–אֶרֶץ גִּלְעָד פורה למרעה ומתאים לגדל בו את המקנה הרב שבו הם מחזיקים. הם פונים אל משה ומבקשים שיעניק להם את החלקה לנחלה אַל–תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת–הַיַּרְדֵּן. משה לא מסכים עימם ושואל אותם בטרוניה איך ייתכן שיפקירו את אחיהם בשעת מלחמה הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה. (כי גבר אמיתי לא מפקיר את החברים שלו!) ומדוע מניאים כעת את עם ישראל מלבוא אל הארץ המובטחת וְלָמָּה תנואון (תְנִיאוּן), אֶת–לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל—מֵעֲבֹר, אֶל–הָאָרֶץ, אֲשֶׁר–נָתַן לָהֶם, יְהוָה. משה מזכיר להם את חטא המרגלים שגם הניאו את עם ישראל מלהיכנס אל הארץ ובשל כך נענשו בני ישראל לנדוד במדבר במשך 40 שנה וכן שכל בני העשרים ומעלה ימותו במדבר ולא יזכו להיכנס אל הארץ, והנה הם מוסיפים להכעיס את אלוהים.
בני ראובן וגד מבקשים ממשה רשות לבנות בנחלה זו ערים לילדיהם וגדרות למקנה, בעוד הם יכנסו ראשונים לארץ ככח חלוץ במלחמה וישובו לנחלתם רק לאחר שבני ישראל יתישבו כל שבט בחלקו. משה מסכים בתנאי שאכן יכנסו כחלוצים וישובו לנחלתם אחרונים רק לאחר שבני ישראל יסיימו לכבוש את כל הארץ, אחרת חוטאים הם לאלוהים. בני גד וראובן מבטיחים שישאירו בנחלה רק את הילדים, הנשים והמקנה טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ, מִקְנֵנוּ וְכָל–בְּהֶמְתֵּנוּ—יִהְיוּ–שָׁם, בְּעָרֵי הַגִּלְעָד. בעוד הגברים יתגייסו לשרת את אלוהים במלחמה על כיבוש הארץ.
משה מעניק לשבטים גד, ראובן וחצי שבט המנשה (מאיפה הם צצו?) את ממלכות האמורי והבשן שתפסו בני ישראל בכיבושיהם.
- בני גד בונים את דִּיבֹן וְאֶת–עֲטָרֹת, וְאֵת, עֲרֹעֵר. לה וְאֶת–עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת–יַעְזֵר, וְיָגְבְּהָה. לו וְאֶת–בֵּית נִמְרָה, וְאֶת–בֵּית הָרָן: עָרֵי מִבְצָר, וְגִדְרֹת צֹאן.
- בני ראובן בונים את חֶשְׁבּוֹן וְאֶת–אֶלְעָלֵא, וְאֵת, קִרְיָתָיִם. לח וְאֶת–נְבוֹ וְאֶת–בַּעַל מְעוֹן, מוּסַבֹּת שֵׁם—וְאֶת–שִׂבְמָה;
- שבט מנשה:
- בני מכיר לכדו את הגלעד וירשו את ערי האמורי.
- מסופר על יאיר בן מנשה שלא הוזכר עד כה וְיָאִיר בֶּן–מְנַשֶּׁה הָלַךְ, וַיִּלְכֹּד אֶת–חַוֺּתֵיהֶם; וַיִּקְרָא אֶתְהֶן, חַוֺּת יָאִיר.
- מסופר על נבח שלא הוזכר עד כה וְנֹבַח הָלַךְ, וַיִּלְכֹּד אֶת–קְנָת וְאֶת–בְּנֹתֶיהָ; וַיִּקְרָא לָה נֹבַח, בִּשְׁמוֹ.
