הפרשה השמינית בספר דברים ופרשה נא במספר בסדר הפרשות.
ברית לדורות – ספר דברים, פרק כט, פסוקים ט-יד
משה נושא את דבריו לעם ישראל. ניצבים אתם כולכם היום אל מול השם ומונה אותם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם—וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ בבואו לכרות עימם את בריתו לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ—וּבְאָלָתוֹ:
[עצירת שוליים
שברתי את הראש זמן רב להבין מה משמעות אותה אָלָתוֹ, ומוטב שאשבור את הראש להבין את מהי אותה אלה מאשר שהאלה תשבור לי את הראש. ר' יוסף בכור שור מפרש כי זו לשון שבועה ולשון קללה, ומכאן אני מבין שאם תקיים את המצוות השם ישמור עליך באדיקות ואם תסטה מדרך הישר אותה אלה שעזרה לשמור עליך תשמש נגדך כעת ותחטוף]
לְמַעַן הָקִים–אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה–לְּךָ לֵאלֹהִים (התורה מנסחת כאן בלשון יחיד, משמע ברית העם היהודי כולו תלויה בכל אחד מאיתנו כפרט; ללא אחדות בשמירת המצוות הברית לא תחזיק מים ומים כידוע משולים לתורה) הברית לא נכרתת רק עם העומדים באותו מעמד וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם—אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת–הַבְּרִית הַזֹּאת, אלא גם עם מי שלא עומד איתם כאן היום (הדורות הבאים כל עוד נעמיד בנים). כִּי אֶת–אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.
[עצירת שוליים
קצת על חוכמתה ויופיה של השפה העברית. עובר שבבטן אימו נקרא כך מלשון 'מעבר', הרי עובר הוא מעולם הבטוח שברחם לעולם הגשמי שמחוצה לו. כך גם עם ישראל עובר מחסדי השם שזן אותו ברחם המדברי לעולם הגשמי שבארץ המובטחת שבו עליו להיאבק ולהיות ראוי לשרוד].
שבועה שבלב – ספר דברים, פרק כט, פסוקים טו-כח
אתם ידעתם את שעבר העם במצרים (חלק מהקהל נמנה עם דור האבות במצרים) ואת שעברנו בקרב הגויים; ראיתם את שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם, עץ אבן (גלוי) כסף וזהב (מוסתר מחשש שייגנב). אם קיים בקרבכם חלילה אִישׁ אוֹ–אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ–שֵׁבֶט שליבו חפץ בעבודת אותם אלילים (כך מצדיק משה את הצורך בשבועה), פֶּן–יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ—וְלַעֲנָה
[עצירת שוליים
המשלה יפה תוך שימוש בצמח הלענה שעליו מרים. המחשבה היא כשורש שעתיד להצמיח עלים מרים כגורם המאיים על סביבתו. הצמח קיבל את שמו מלשון 'לענות נפשו של אדם'. בפועל עלי הלענה משמשים כתרופה נהדרת למי שסובל משלשולים ובעיראק אף נעשה בהם שימוש לטיפול בסכרת. השבטים הבדואים משתמשים בעלי הלענה השיחנית, הידועים יותר בשם 'שיבא' יחד עם עלי המנטה להכנת תה נהדר, ואולי הטוב ביותר שקיים.]
איש שכזה, בשמעו את דברי הקללה, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה–לִּי— כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת–הַצְּמֵאָה.
[עצירת שוליים
העיקר בשבועה הוא הכוונה שבלב, ולא המילים שנאמרות. משה רוצה שהעם יאמץ את הברית בליבו ולא רק במעשיו. הוא מתייחס אל מי שעשוי להמשיך לחטוא במחשבה כאל מי שנוהה אחר תאווה בלבד שאין לה שובע.]
המינוח 'שרירות לב' משמעותו נהייה אחר רצון ללא רסן, מלשון חכמים (בבא בתרא קס): שריר וקיים, שרירי בטנו (איוב מ טז).]
השם לא יסלח לאדם שכזה ויכלה בו את זעמו כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף–יְהוָה.
[רגע של עברית…
'עלה עשן באפו', 'רתח מזעם', 'חרון אפו' – מקור ביטויים אלה בדימוי לפיו כעס גורם לחימום הגוף, והגוף משמש כסיר הפולט עשן מפתחיו שבנחירי האף.]
כל הקללות שהזכרנו יכו בו וּמָחָה יְהוָה אֶת–שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. (הנשמות חצובות תחת כסא כבודו שבשמיים). אף כשישאלו צאציאכם וזרים שיגיעו מארצות רחוקות לפשר תחלואי הארץ הקשים: גפרית מלח ושריפה (מעשה סדום ועמורה) ודבר לא גדל בה, ישיבו להם שהסיבה לכך היא שהעם עזב את הברית עם אלוהיו שכרת עימם בהוציאם ממצרים, תלשם מעל האדמה והשליכם לארץ רחוקה. השם בכוחו לטפל בנסתרות (הרהורי הלב, דברים שהציבור לא יכול לגלות בכוחות עצמו) ועלינו מוטלת החובה לטפל בנגלות (לבער הרע מקרבנו).
נקודת כניסה – ספר דברים, פרק ל, פסוקים א-י
אם לאחר כל הברכות והקללות האלה, נשוב לעבוד את השם באופן כנה בקרב הגויים אליהם הושלכנו, השם תמיד נכון לחוס ולרחם על עם ישראל. לאחר שנשוב לעבוד את השם בכל ליבינו הוא יקבץ אותנו מכל העמים ביניהם הופצנו, יביאנו אל הארץ ונירש אותה. כעת יחולו אותן הקללות בהן קוללנו על אויבינו ועל שונאינו השם יטיב עימכם בכל מעשה ידיכם בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ—לְטֹבָה כי שבתם לשמור מצוותיו וחוקיו, שבתם אליו בכל לבבכם ובכל נפשכם.
(ואנו אכן עדים לכך שאירועים אלה חזרו בהיסטוריה כבר פעמיים עם חזרת עם ישראל אל הארץ המובטחת לאחר גלות בבל ועם תום מלחמת העולם השנייה, אך לא לעולם חוסן. אם נמשיך לסטות מדרך הישר הארץ תקיא אותנו והאלה תכה בנו ללא רחמים. ובדיקו כפי שמסבירים לכל ילד… החוכמה היא להתנהג יפה לפני שמקבלים את המכה.)
זה לא בשמיים – ספר דברים, פרק ל, פסוקים יא-יד
כי המצווה הזאת בה אתם מצווים היום לא רחוקה היא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: ולא מעבר לים. היא קרובה אליך ובכוח פיכם ולבבכם לעשותה.
[עצירת שוליים
מקור הביטוי "זה לא בשמיים" השגור בשפה היומיומית נשאב מפסוק זה. אף נעשה בביטוי זה שימוש יפה בשיר "אם" שכתב יענקלה רוטבליט והלחין אותו שמוליק קראוס. משה מכוון לכך שהיכולת לקיים את מצוות השם אינה דבר בלתי ניתן להשגה. החכמים מוסיפים כי מאז שירדה התורה מהשמיים הרי שאין עוד מקום לגורמים על טבעיים בקביעת הלכות.]
בחירה חופשית אבל ממליץ לכם לבחור נכון – ספר דברים, פרק ל, פסוקים טו-כ
נתתי לכם היום את החיים, את הטוב, את המוות ואת הרע. הטוב – אהבו את השם ושמרו את מצוותיו ותזכו לברכה; הרע – תפנו לעבוד אלוהים אחרים ולא תאריכו ימים. השמיים והארץ בכבודם ובעצמם נמצאים משמשים כעדים היום לברית שבין אלוהים לעם ישראל (שהרי לא מרשיעים מבלי לתמוך ההרשעה בשני עדים ועדים אלה, השמיים והארץ, קיימים לדורות כך שלא ניתן יהיה להתכחש לברית בטענה שהעדים נעלמו או עברו מהעולם); בחרו בחיים, אהבו את השם כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ בארץ המובטחת (אל תסתפקו בחיי השעה, אלא חיו חיים מלאי תוכן).