פרשת השבוע – נח

הפרשה השנייה בספר "בראשית" ובתורה כולה.

תיבת נוח – ספר בראשית, פרק ו – פסוקים ט-כב

אלה תולדות נוח. התורה מספרת לנו שבדורו נוח נחשב לאיש צדיק, שכיבד את אלוהים נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו (דור המבול היה דור הג'ונגל כך שאולי באותם ימים מספיק שמישהו בירך בוקר טוב, לילה טוב, לבריאות ובתיאבון כדי להיחשב לצדיק הדור, ואולי אם אדם בוחר לשמור על מידות טובות בסביבה כה אכזרית ורעה, אזי הוא אדם צדיק בכל קנה מידה). נח הוליד שלושה בנים, אֶת–שֵׁם, אֶת–חָם וְאֶת–יָפֶת. בני הארץ חוטאים ומשחיתים כל חלקה טובה עד שלאלוהים נמאס מהם. על כן הוא מדבר אל נח ומורה לו לבנות תיבה הבנויה מעצי גופר:

• שלוש מאות אמה אורך

• חמישים אמה רוחב

• שלושים אמה גובה

וכן לקבוע בה צוהר.

[הערת שוליים

בגימטריה מידות התיבה הן ש (300) נ (50) ל (30), רמיזה לכך שלש(ו)ן הרע הביאה להשמדת את דור המבול. אורך אמה = כחצי מטר.]

אלוהים מודיע לנוח שהוא עומד להביא מבול מים על הארץ על מנת להשמיד את כל החיים על פני הארץ, וכן שבחר לקבוע ברית עם נוח. על נוח להכניס לתיבה את בני משפחתו וּבָאתָ, אֶל–הַתֵּבָה—אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי–בָנֶיךָ אִתָּךְ. וכן זוג זכר ונקבה מכל מין בעל חיים מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן–הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ—שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת. על נוח להתכונן למסע ולהצטייד במזון. נוח עושה כמצות אלוהים (בכל זאת, צדיק).

[הערת שוליים

אם נחליף את סדר האותיות במילה 'תיבה' נקבל 'הבית' ואם נחליף את סדר האותיות במילה 'צהר' נקבל 'צרה'. בתקופה בה אנו חיים, אנו מוצפים במבול של מידע שאם לא נשלוט בו, סופו שישלוט בנו וימרר את חיינו. הביטו סביבכם וראו ילדים מנותקים מהוריהם, צעירים מכורים לסלפי ובודדים שמצאו במבול המידע תחליף לעולם האמיתי. עלינו לזכור כי המקלט שלנו הינו הבית שלנו שבו אנו יכולים להביט בצרה ולשלוט בה באמצעות חיי תורה ומידות טובות (בלי לשלוח ווצאפ לאמא מחדר השינה בשאלות מתי כבר תגיע הפיצה או מתי תסיים להכין את הספגטי.)

הכנות למבול – ספר בראשית, פרק ז – פסוקים א-טז

אלוהים מוסיף בהנחיות ומורה לנוח לאסוף מן הבהמות ומן עופות השמיים:

• בהמה טהורה – שבעה זוגות זכרים ונקבות

• בהמה לא טהורה – זוג זכר ונקבה

• עופות השמיים – שבעה זוגות זכרים ונקבות

[הערת שוליים

מכאן אנו למדים שדינים מסוימים, כדיני טהרת בהמה, היו קיימים עוד לפני מתן התורה.]

אלוהים מעניק לנוח התראה של שבוע לפני שיכה במבול שימשך 40 יום ללא הפסקה. נוח עושה כן. גילו של נוח 600 שנה בעת תחילת המבול ביום יז' לחודש חשוון. הוא מוצא מחסה בתיבה יחד עם אשתו, שלושת בניו עם נשותיהם וכן עם זוג זכר ונקבה מכל מיני החיות שבארץ.

המבול – ספר בראשית, פרק ז – פסוקים יז-כד, פרק ח, פסוקים א-יד

המבול שוטף במשך 40 יום והמים מכסים את הארץ. וַיְכֻסּוּ, כָּל–הֶהָרִים הַגְּבֹהִים, אֲשֶׁר–תַּחַת, כָּל–הַשָּׁמָיִם. כל החיים נמחים מעל פני האדמה, בעלי חיים ואדם כאחד. נוח, בני משפחתו ובעלי החיים שעימם הם היחידים שנשארים חיים בעולם. גם לאחר שהמבול נפסק, המים ממשיכים לשטוף את הארץ במשך 150 יום.

אלוהים זוכר את נוח ואת בעלי החיים שעימו בתיבה ומפסיק את גשמי המבול וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם; וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, מִן–הַשָּׁמָיִם ביום יז' בניסן (חמישה חודשים). כשהמים יורדים התיבה נחה על הרי אררט, כשמים עדיין סובבים סביב.

[הערת שוליים

אררט מוכר כיום כהר הממוקם בצפון מזרח טורקיה ומתנשא לגובה של 5,137 מטרים מעל לפני הים.]

מפלס המים הלך וירד עד ליום עשרה בתמוז שאז לראשונה נראו ראשי ההרים (קרוב לשמונה חודשים מתחילת המבול). כעבור 40 יום מתום המבול נוח פתח את חלון התיבה ושילח את העורב לבחון אם יחזור (אם לא יחזור, סימן שמצא מקום לנוח בו). העורב חוזר מיד ונח מנסה לשלח את היונה שחוזרת אף היא. נוח ממתין במשך שבעה ימים ושולח שוב את היונה שחוזרת לעת ערב כשעלה זית בפיה. כך הבין נוח שהמים ירדו ושוב נגלתה האדמה. נוח ממתין שבעה ימים נוספים, שולח את היונה והיא לא חוזרת עוד. נוח מחליט לפתוח את מכסה התיבה ונוכח לגלות שהמים החריבו את החיים על פני האדמה. ביום כז' בחשוון (שנה ועשרה ימים מתחילת המבול) הארץ יבשה מהמבול אשר שטף אותה.

[הערת שוליים

יונה לבנה הנושאת עלה זית בפיה, הפכה לסמל השלום העולמי.]

קשת בענן – ספר בראשית, פרק ח – פסוקים טו-כב, פרק ט, פסוקים א-יז

אלוהים מדבר אל נוח ואומר לו לצאת מהתיבה יחד עם משפחתו וכן להוציא את בעלי החיים שירבו ויפרו את הארץ. נח יוצא מהתיבה, בונה מזבח לאלוהים ומקריב בו עולות מהבהמה והעופות הטהורים. אלוהים מריח את ניחוחות העולה (תכונה אנושית) וַיָּרַח יְהוָה, אֶת–רֵיחַ הַנִּיחֹחַ והמעשה נוגע לליבו (תכונה אנושית) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל–לִבּוֹ ומחליט שלא להעניש עוד את העולם בשל מעשי האדם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו ואלוהים לא יוסיף להכות את יצירי הבריאה.

אלוהים מברך את נוח ואת בניו וקורא להם לפרות ולהרבות את הארץ. הוא נותן בידיהם את בעלי החיים, העופות ודגי הים ומתיר להם אותם לאכילה, אך מורה שלא לאכול את הדם. אלוהים מוסיף ומזהיר שמי שישפוך דם אדם, ייענש בדמים בעצמו.

אלוהים כורת ברית עם נוח ומבטיח שלא יהיה עוד מבול שישמיד את הארץ. אות הברית היא הקשת בענן שנגלית בשמיים. בכל פעם שמופיעה קשת בענן לאחר הגשם אלוהים רואה אותה ונזכר בברית שכרת עם בני נח שלא יתן עוד מבול להשמיד את הארץ (שימו לב שאין סעיף בחוזה שאוסר עליו להפעיל עלינו קורונה). אלוהים אומר לנוח שזו הברית שכרת עם כל היצורים החיים שעל פני האדמה.

[הידעת?

צבעי הקשת הם קבועים מהחלק החיצוני לפנימי ומסודרים באופן הבא: אדום, כתום, צהוב, ירוק, תכלת, כחול, סגול.]

שלא בנוח – ספר בראשית, פרק ט – פסוקים יח-כט

בני נוח, שם, חם ויפת, יוצאים מהתיבה. התורה מספרת לנו שחם הוא אבי העם הכנעני ושמבני נח  נפוצו כל עמי הארץ (שזה הגיוני בהתחשב בעובדה שכל יתר בני האנוש טבעו). נוח מחל לעבוד את האדמה ונוטע כרם. ברבות הימים מפיקים יין מהכרם, נוח שותה ממנו לשוכרה ונרדם ערום באוהל. חם נכנס לאוהל ורואה את אביו ערום. במקום לשמור על כבודו הוא נחפז לספר זאת לאחיו וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי–אֶחָיו, בַּחוּץ. שם ויפת מכסים את אביהם בשמלה מבלי להסתכל על מבושיו וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ. נוח מקיץ מתרדמתו ומכיוון שיודע את מעשה בנו חם הוא מקלל אותו וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. ומברך את אחיו שם וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. ואת יפת יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי–שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. נוח זוכה לחיות עוד 350 שנה אחרי המבול כך שזכה לחיות 950 שנה בסך הכל.

צאצאי נוח – ספר בראשית, פרק י – פסוקים א-לב

התורה גוללת את תולדות צאצאי נוח:

• בני יפת:
  • גֹּמֶר – בני גמר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת, וְתֹגַרְמָה.
  • מָגוֹג
  • ּמָדַי
  • ְיָוָן – בני יוון אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים, וְדֹדָנִים. מצאצאים אלה נפרדו העמים והחלו לדבר בלשונות שונים.
  • ְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס.
• בני חם:
  • כּוּשׁ – בני כוש:
    • סְבָא
    • ַחֲוִילָה
    • סַבְתָּה
    • ְרַעְמָה – בני רעמה שְׁבָא וּדְדָן.
    • ְסַבְתְּכָא;
  • ּמִצְרַיִם – בני מצרים לוּדִים, עֲנָמִים, לְהָבִים, נַפְתֻּחִים, פַּתְרֻסִים, כַּסְלֻחִים (מהם יצאו פְּלִשְׁתִּים וכַּפְתֹּרִים).
  • ּפוּט
  • כְנָעַן – בני כנען: צִידֹן בְּכֹרוֹ, חֵת, הַיְבוּסִי, הָאֱמֹרִי, הַגִּרְגָּשִׁי,. הַחִוִּי, הַעַרְקִי, הַסִּינִי, הָאַרְוָדִי, הַצְּמָרִי, הַחֲמָתִי; גבולות ארץ כנען: מִצִּידֹן—בֹּאֲכָה גְרָרָה, עַד–עַזָּה:  בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה, וְאַדְמָה וּצְבֹיִם—עַד–לָשַׁע. 
  • נִמְרֹד הפך לגיבור ציד שמלך על בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר. מארץ זו יצא אַשּׁוּר שבנה את נִינְוֵה, וְאֶת–רְחֹבֹת עִיר, וְאֶת–כָּלַח וְאֶת–רֶסֶן (עיר גדולה שבין נינוה לבין כלח).
• בני שם:
  • עֵילָם וְאַשּׁוּר
  • אַרְפַּכְשַׁד –
    • בן אַרְפַּכְשַׁד הוא שָׁלַח
      • בנו של שָׁלַח הוא עֵבֶר – בני עֵבֶר הם:
        • פֶּלֶג ,כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ
        • יָקְטָן – בני יקטן:
          • אַלְמוֹדָד, שָׁלֶף, חֲצַרְמָוֶת, יָרַח, הֲדוֹרָם, אוּזָל, דִּקְלָה, עוֹבָל, אֲבִימָאֵל, שְׁבָא, אוֹפִר, חֲוִילָה, יוֹבָב; מקום מושבם מִמֵּשָׁא, בֹּאֲכָה סְפָרָה, הַר הַקֶּדֶם.
        • ְלוּד
        • אֲרָם – בני ארם: עוּץ וְחוּל, וְגֶתֶר וָמַשׁ. 

אלו צאצאי נוח וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם, בָּאָרֶץ—אַחַר הַמַּבּוּל. 

מגדל בבל – ספר בראשית, פרק יא – פסוקים א-ט

כל עמי הארץ דיברו שפה אחת ונדדו מִקֶּדֶם (כנראה מזרחה) לאֶרֶץ שִׁנְעָר. הם החליטו לבנות עיר שבתוכה מגדל המתנשא לשמיים על מנת להוכיח את עוצמתם. אלוהים רואה את המגדל שבנו בני האדם כהתרסה ומחליט לבלבל את השפות כך שלא יוכלו לתקשר זה עם זה (להקדים תרופה למבול נוסף) ואכן כתוצאה מכך נפסקה עבודת הבנייה. אלוהים הוא זה שמעניק לעיר את השם בָּבֶל, כִּי–שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל–הָאָרֶץ ופיזר אותם על פני האדמה.

(וכך מסבירה התורה את היום שבו החלו לדבר בשפות שונות ברחבי העולם)

עשרה דורות מנח – ספר בראשית, פרק יא – פסוקים י-לב

התורה חוזרת וגוללת את תולדות בני שם.

 דור ראשון – שֵׁם.

+2 מהמבול

דור שני – שם הוליד את אַרְפַּכְשָׁד כשהיה בן 100 שנה, שנתיים לאחר המבול, והמשיך לחיות 500 שנה (עד לגיל 600).

+37 מהמבול

דור שלישי – ארכפשד הוליד את שָׁלַח כשהיה בן 35 שנה, והמשיך לחיות 403 שנה (עד לגיל 438).

+67 מהמבול

דור רביעי – שלח הוליד את עֵבֶר כשהיה בן 30 שנה, והמשיך לחיות 403 שנה (עד לגיל 433).

+101 מהמבול

דור חמישי – עבר הביא לעולם את פָּלֶג כשהיה בן 34 שנה, והמשיך לחיות 430 שנה (עד לגיל 464).

+131 מהמבול

דור שישי – פלג הביא לעולם את רְעוּ כשהיה בן 30 שנה, והמשיך לחיות 209 שנה (עד לגיל 239).

+163 מהמבול

דור שביעי – רעו הביא לעולם את שְׂרוּג כשהיה בן 32 שנה, והמשיך לחיות 207 שנה (עד לגיל 239).

+193 מהמבול

דור שמיני – שרוג הביא לעולם את נָחוֹר כשהיה בן 30 שנה, והמשיך לחיות 200 שנה (עד לגיל 230).

+222 מהמבול

דור תשיעי – נחור הביא לעולם את תָּרַח כשהיה בן 29 שנה, והמשיך לחיות 119 שנה (עד לגיל 138).

+292 מהמבול

דור עשירי – בגיל 70 תרח הביא לעולם את:

• אַבְרָם – נושא לאשה את אחייניתו שָׂרָי שהינה עקרה.

• נָחוֹר – נושא לאשה את אחייניתו מִלְכָּה

• הָרָן

  • הרן הביא לעולם את לוֹט ואת הבנות מִלְכָּה ויִסְכָּה (שרי).

  • הרן מת בארץ אביו אוּר כַּשְׂדִּים

 תרח לוקח את בנו אברם עם אשתו שרי ואת נכדו לוט ויוצא איתם מאור כשדים אל עבר ארץ כְּנַעַן. הם מגיעים עד לחָרָן ומתיישבים שם. תרח מת בגיל 205.