פרשת השבוע – פנחס

מפקד הלויים – ספר במדבר, פרק כו, פסוקים נז-סה

מפקד בני שבט לוי, גברים בני חודש ומעלה:

• בני גרשון, משפחת גרשני:
  • לבני
  • שמעי (לא מוזכר כאן, אולי נמחק)
• בני קהת, משפחת קהתי.
  • עמרם – נשא את יוכבד בת לוי
    • אהרון, משפחת הכהונה
      • נדב (מת בהקריבו אש זרה לפני השם).
      • אביהוא (מת בהקריבו אש זרה לפני השם).
      • אלעזר
      • איתמר
    • משה
    • מרים
  • יצהר (התורה לא מזכירה אותו כאן)
    • קרח (נבלע באדמה בפרשת קרח)
      • בני קרח, משפחת קרחי.
  • חברון, משפחת חברני.
  • עוזיאל (התורה לא מזכירה אותו כאן)
• בני מררי, משפחת מררי:
  • מחלי
  • מושי

סה"כ 22,300 גברים (מספר זהה למפקד הלווים בפרשת "במדבר") ולא תינתן להם נחלה בישראל. המפקד התבצע בערבות מואב, על ירדן יריחו.

התורה מציינת כי הגברים שנפקדו כעת אינם נמנים על הנפקדים שפקד משה במדבר סיני (פרשות "כי תשא" ו-"במדבר"), למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון. כל הגברים שנפקדו בעבר כבר אינם בין החיים מכיוון שאלוהים ציווה עליהם למות במדבר בפרשת המרגלים.

בנות צלפחד – ספר במדבר, פרק כז, פסוקים א-יא

חמש בנות צלופחד, נינות גלעד שהוא נכדו של מנשה, פונות אל משה בפתח אוהל מועד לפני אלעזר הכהן ולפני נשיאי העדה ומבקשות שתינתן גם להן חלקה בארץ מכיוון שאביהן מת מבלי שהותיר אחריו בנים כִּי–בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא–הָיוּ לוֹ. ומן הראוי ליתן להן את החלק שהגיע לו.

[הערת שוליים

נכתב כי צלופחד מת בחטאו, רמיזה לכך שאולי הוא זה שהוצא להורג בסקילה בעת שקושש עצים ביום השבת (פרשת "שלח").]

משה מבקש מאלוהים להכריע בשאלה ואלוהים קובע כי יש ליתן להן את חלקת אביהן. כן נקבע דיני הירושה:

• אִישׁ כִּי–יָמוּת – זכות ראשונים לבן
  • אם אין בן, הזכות עוברת לבת.
    • אם אין בת – הזכות עוברת לאח/ים.
      • אם אין לו אח/ים – הזכות עוברת לדוד/ים מצד האב.
        • אם אין לו דוד/ים – הזכות עוברת לאדם הכי קרוב אליו במשפחה.

[הערת שוליים

זהו אחד מחמישה מקרים בהם משה רבנו פונה לאלוהים בבקשה שיכריע בסוגיה. מקרה זה משמש כנקודת אור לזכויות האשה ולניאורות התורה, בהתחשב במעמד הנשים באותה תקופה בקרב עמים אחרים.

הגר"א (הגאון מוילנא) קבע להם ראשי תיבות מנצפ"ך:

מקושש (עצים);

נוקב (שם השם);

צלפחד (בנות צלפחד שביקשו נחלה);

פסח (שני);

כזבי (בת צור וזמרי בן סלוא)].

הבשורה – ספר במדבר, פרק כז, פסוקים יב-יד

אלוהים אומר למשה לעלות על הר העברים (זהו הר נבו) ולצפות ממנו אל הארץ המובטחת עֲלֵה אֶל–הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת–הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אלוהים מזכיר למשה שהוא עתיד לסיים את חייו במדבר כפי שהיה עם אחיו אהרון, על שום שהמרו את פי השם כשהוציאו מים מהסלע  (באלימות ולא בדיבור רך).

היורש – ספר במדבר, פרק כז, פסוקים טו-כב

משהתבשר משה כי סופו קרב, הוא מבקש מאלוהים שימנה לו מחליף וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין–לָהֶם רֹעֶה. אלוהים משיב כי עליו להסמיך את יְהוֹשֻׁעַ בִּן–נוּן לפני אלעזר הכהן אל מול עיני כל עדת ישראל וְסָמַכְתָּ אֶת–יָדְךָ, עָלָיו ולערוך מבחן אל מול האורים והתומים שיבשרו את דבר האל. משה מגדיל לעשות כאשר סומך לא יד אחת, אלא את שתי ידיו וַיִּסְמֹךְ אֶת–יָדָיו עָלָיו.

[הערת שוליים

מכאן אנו לומדים שמקור המילה "להסמיך" היא מלשון התורה וְסָמַכְתָּ אֶת–יָדְךָ, עָלָיו.]

קורבנות מועד – ספר במדבר, פרקים כח, כט, ל פסוק א'

התורה מפרטת את הקורבנות שיש להקריב לפי מועדים:

בימי חול – קורבנות עולה:

• כבש בבוקר ונסכו רביעית ההין יין.
• כבש בערב ונסכו רביעית ההין יין.
• עשירית איפה סולת בלולה ברביעית הין שמן.

ביום השבת:

• שני כבשים ונסכיהם.
• שני עשרונים של סולת מנחה בלולה בשמן.

[הערת שוליים

משהוחרב בית המקדש הותקנו פסוקים אלה בתפילות שחרית וערבית כחלופה להקרבת הקורבנות בימי החול והשבת.] 

בראשי חודשים – קורבנות עולה:

• שני פרים + שלושה עשרונים של סולת מנחה בלולה בשמן עבור כל פר + חצי הין יין.
• איל אחד + שני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן + 1/3 הין יין.
• שבעה כבשים בני שנה + עישרון של סולת מנחה בלולה בשמן עבור כל כבש + ¼ הין יין.

+ שעיר עזים אחד לקורבן חטאת + נסכו.

חג הפסח, י"ד בניסן.

וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם—לַחֹדֶשׁ:  פֶּסַח, לַיהוָה.

• החל מט"ו בניסן יש לאכול מצות במשך שבעה ימים;
• ביום החג הראשון יש להימנע ממלאכה.
• יש להקריב קורבנות זהים לקורבות ראשי חודשים (ללא נסכים).
• ביום השביעי (שמיני עצרת) יש להימנע ממלאכה.

חג הביכורים, יום 50 לספירת העומר:

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה—בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם:

• יש להקריב קורבן מנחה;
• יש להימנע ממלאכה;
• יש להקריב קורבנות כמעט זהים לקורבות ראשי חודשים (ללא נסכים).

יום תרועה (בימינו נקבע כראש השנה), א' בתשרי:

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא–קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם.

• יש להימנע ממלאכה;
• יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם. (תקיעה בשופר);
• יש להקריב קורבנות עולה לראשי חודשים וכן קורבנות כמעט זהים לציון המועד המיוחד (ללא נסכים ופר אחד בלבד במקום שני פרים). חגיגה כפולה.

יום כיפור, עשרה בתשרי.

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, מִקְרָא–קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת–נַפְשֹׁתֵיכֶם;

• יום תענית.
• יש להקריב קורבנות עולה כמעט זהים לקורבנות ראשי חודשים (פר אחד במקום שני פרים);

חג הסוכות, ט"ו בתשרי:

• יש להימנע ממלאכה;
• וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים.
• יש להקריב קורבנות עולה מדי יום:
  • o        13 פרים ביום הראשון ומשם בסדר יורד עד 7 פרים ביום השביעי + שלושה עשרונים של סולת מנחה בלולה בשמן עבור כל פר.
  • o        2 אילים מדי יום + שני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן.
  • o        14 כבשים בני שנה מדי יום + עישרון של סולת מנחה בלולה בשמן עבור כל כבש.

+ שעיר עזים אחד מדי יום לקורבן חטאת.

• ביום השמיני, יום עצרת (ובימינו נקבע כיום שמחת תורה); יש להימנע ממלאכה.

אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה, בְּמוֹעֲדֵיכֶם—לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם.

ומשה מצווה לעם את דברי אלוהים.