הפרשה ה-19 במספר בסדר פרשות התורה והפרשה השביעית בספר "שמות".
הפרשה עוסקת בתרומות בני ישראל להקמת המשכן, אותו נשאו במהלך מסעותיהם במדבר, וכן בהוראות מפורטות לבניית המשכן ולפריטים שיש לקבוע בו.
התרומה למשכן – פרק כה – פסוקים א-ט
אלוהים מדבר אל משה לומר לבני ישראל לקחת תרומה לאלוהים. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.
[רגע של עברית
הכיצד ייתכן שלוקחים תרומה ולא נותנים תרומה? מכאן אנו לומדים שכאשר אדם מעניק מעצמו הוא גם מקבל ערך רוחני בתמורה.]
התרומה היא בפריטים הבאים:
- זהב
- כסף
- נחושת
- תכלת (על-פי רש"י זהו צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק).
- ארגמן (על-פי רש"י זהו צמר צבוע ותולעת שני [על-פי הרמב"ם זהו צמר הצבוע בצבע השני (גוון אדום) ויש המפרשים זאת כמשי].
- שש (פשתן).
- עיזים (צמר עיזים)
- עורות אילים אדומים (לאחר עיבודם)
- עורות תחש (בעל חיים מתקופת המקרא)
- עצי שיטים (מהיכן היו לבני ישראל עצי שיטה במדבר? על-פי רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר ועל כן הביא ארזים למצרים ונטעם וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים)
[רגע של בוטניקה
כיום ניתן למצוא עצי שיטה במדבר.
שמה המדעי של השיטה – Acacia – לקוח מהשפה היוונית ומרמז על קוצניות ענפי העץ.
- בערבית ספרותית נקראת השיטהסנט ומכאן שמו של עמק האלה (דרומית לעיר בית שמש) בערבית "ואדי סנט" כי בו גדלה השיטה המלבינה.
- בערבית מדוברת נקראת השיטה בשם סיאל ומכאן צאלה. זהו שורש השם של קיבוץ צאלים ונחל צאלים (במדבר הנגב) על שום עצי השיטה הגדלים באזורים אלו.
- על שם השיטה נקראים גם אבל שיטים (עיר מקראית הנזכרת בספר במדבר), נחל השיטים (מזרחית לירושלים) ויישוב שיטים (נגב).]
- שמן (זית) בו ישתמשו להדלקת להבה להארה שֶׁמֶן, לַמָּאֹר.
- בשמים עבור השמן שמושחים בו את כלי הקודש ועבור הקטורת אותה היו מקטירים בבית המקדש מדי בוקר ומדי ערב. בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.
- אבני שוהם ואבני מילואים (על-פי רש"י אלו אבנים שקבעו בהן גומות מזהב ומשבצים בהן אבנים טובות ואילו הרמב"ן מפרש שאלו אבנים שלמות שלא סותתו) אשר ישמשו לאפוד ולחושן (של הכהן הגדול). אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן.
תרומה זו תשמש לבניית משכן השם בארץ וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. ואלוהים מבשר למשה שיראה לו את תבנית המשכן ואת כל כליו וכך על בני ישראל להקים אותו. כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ.
ארון העדות – פרק כה – פסוקים י-טז
הפריטים אותם יש ליצור עבור המשכן – ארון מעצי שיטים (עתיד לשמש לנשיאת לוחות הברית):
- אורך שתי אמות וחצי (כ-1.25 מ')
- רוחב אמה וחצי (כ-75 ס"מ)
- גובה חצי אמה (כ-50 ס"מ)
- יש לצפות את הארון בזהב טהור מבפנים ומחוץ.
- יש לעטר את שפת הארון בכתר זהב וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב, סָבִיב.
- יש ליצוק בו ארבע טבעות זהב, שתיים בכל צלע.
- יש ליצור מוטות מעצי שיטים ולצפותם בזהב אשר ישמשו לנשיאת הארון. אסור להוציא את המוטות מן הטבעות בְּטַבְּעֹת, הָאָרֹן, יִהְיוּ, הַבַּדִּים: לֹא יָסֻרוּ, מִמֶּנּוּ.
יש להניח בארון את לוחות הברית וְנָתַתָּ, אֶל-הָאָרֹן–אֵת, הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן, אֵלֶיךָ.
הכפורת – פרק כה – פסוקים טז-כב
יש ליצור כיסוי לארון באופן הבא:
- ליצור כיסוי מזהב טהור וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, זָהָב טָהוֹר
- אורך שתי אמות וחצי (כ-1.25 מ')
- רוחב אמה וחצי (כ-75 ס"מ)
- ליצור שני כרובים (עפ"י רש"י אלו דמויות עם פני תינוק) מזהב וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מקשה אחת (לחצוב את דמותם מתוך הזהב). מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, אחד לכל צד של הכיסוי מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.
- על הכרובים לפנות זה אל זה ובכנפיהם לסוכך על הכפורת (מכאן אנו מבינים שאלו דמויות מלאכים ועפ"י בעלי טורים היו כשני חברים הנושאין ונותנין דברי תורה).
יש לשים את הכיסוי על הארון מראשו ולשים בארון את לוחות הברית אשר אלוהים עתיד לתת למשה (מכאן אנו מבינים שאירוע זה התרחש לפני מתן תורה בעת שמשה שהה עם אלוהים על הר סיני.) אלוהים מסביר למשה שעתיד לדבר אל משה מבין שני הכרובים בכל עת שיבחר לצוות את בני ישראל.
שולחן לחם הפנים – פרק כה – פסוקים כג-ל
הפריטים אותם יש ליצור עבור המשכן – שולחן מעצי שיטים
- אורך שתי אמות (כ-1 מ')
- רוחב אמה (כ-50 ס"מ)
- גובה אמה וחצי (כ-75 ס"מ)
- יש לצפות את השולחן בזהב וְצִפִּיתָ אֹתוֹ, זָהָב טָהוֹר; ולעטר את שפותיו בזהב וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב.
- יש ליצור לו מסגרת ולצפות את דפנותיה בזהב.
- יש ליצוק ארבע טבעות זהב, אחת לכל רגל.
- יש ליצור מוטות מעצי שיטים ולצפותם בזהב אשר ישמשו לנשיאת השולחן.
- יש ליצור כלים מזהב טהור עבור השולחן: קערות, כפות וכלים נוספים: וּקְשׂוֹתָיו (עפ"י רש"י אלו חצאי קנים חלולים שהושיבו על הלחמים ונועדו לפצל ביניהם) וּמְנַקִּיֹּתָיו (עפ"י רש"י אלו יתדות שנועדו להפריד בין הלחמים).
אלוהים מסביר שיש לשים על השולחן לחם מיוחד הנקרא לחם פנים וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים, לְפָנַי תָּמִיד.
[משמעות השם
על-פי תרגום יונתן לחם זה נקרא כך על שום היותו הלחם הפנימי המצוי בתוך ההיכל;
הרשב"ם הציע כי זהו שם עבור לחם נאה הראוי להיות מוגש לפני פני המלך;
התלמוד במסכת פסחים מלמד שלחם זה היה עבה וטפוח ועל כן נקרא פנים, מכיוון שטפח הוא הגודל המינימלי לפנים של אדם].
מנורת המשכן – פרק כה – פסוקים לא-מ
הפריטים אותם יש ליצור עבור המשכן – מנורה
- יש ליצור את המנורה מקשה אחת (ליצוק אותה מתוך הזהב ולא ליצור חלקים שונים ולחבר ביניהם)
- על המנורה להיות בעלת שישה קנים, שלושה מכל צד.
- בכל קנה יש ליצוק שלושה גביעים, כפתור ופרח.
- בקנה הבסיס של המנורה יש ליצוק ארבעה גביעים, כפתור ופרח
- בכל התפצלות לשני קנים יש ליצוק כפתור
- יש ליצור שבעה נרות (שישה קנים עם קנה אמצעי) וכשמדליקים אותם הם יאירו אל עבר פני המנורה וְהֵאִיר, עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ. (עפ"י רש"י ששת הנרות האירו באופן ניסי כלפי הקנה האמצעי ולא כלפי מעלה, כפי שאנו מורגלים בדרך טבע).
- כלי המנורה, המלקחיים (שימשו ליטול את הפתילה מתוך השמן ואל פי הנרות) והמחתות (שימשו לאסוף את האפר שהצטבר במהלך הלילה) יהיו עשויים מזהב טהור במשקל של כיכר (אמת מידה קדומה) לפחות.
אלוהים מראה למשה את מראה המנורה ותבניתה.
יריעות המשכן – פרק כו – פסוקים א-יד
הפריטים אותם יש ליצור עבור המשכן – כיסוי
כיסוי צידי – יש ליצור עשר יריעות לכיסוי המשכן העשויות מהפריטים הבאים:
- שש (פשתן) שזור. שֵׁשׁ מָשְׁזָר
- תכלת (על-פי רש"י זהו צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק).
- ארגמן (על-פי רש"י זהו צמר צבוע ותולעת שני [על-פי הרמב"ם זהו צמר הצבוע בצבע השני (גוון אדום) ויש המפרשים זאת כמשי].
- תולעת שני [על-פי הרמב"ם זהו צמר הצבוע בצבע השני (גוון אדום) ויש המפרשים זאת כמשי].
אורך כל יריעה:
- אורך עשרים ושמונה אמות (כ-14 מטר).
- רוחב ארבע אמות (כ-2 מטרים).
- יש לחבר את חמש היריעות אלה אל אלה באמצעות חמישים לולאות תכלת וחמישים קרסי זהב בקצה כל יריעה.
כיסוי עליון – יש ליצור 11 יריעות עזים עבור אוהל המשכן (עפ"י רש"י הן נועדו להיפרס על היריעות התחתונות כמעין אוהל) עַשְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.
אורך כל יריעה:
- אורך שלושים אמה (כ-15 מטר).
- רוחב ארבע אמות (כ-2 מטרים).
- יש לחבר חמש יריעות לחוד ועוד חמש יריעות לחוד ואת היריעה השישית יש לפרוס לפני האוהל כמעין פתח.
- יש לחבר את היריעות בחמישים לולאות וחמישים קרסי נחושת.
- היריעות העודפות (יריעות העזים ארוכות בכמטר מיריעות המשכן שהוזכרו תחילה) ישמשו לכיסוי.
יש ליצור כיסוי לאוהל מיריעות אילים מאודמים (לאחר עיבודם), ועליו כיסוי מעורות תחשים (בעל חיים מתקופת המקרא).
מבנה המשכן – פרק כו – פסוקים טו-ל
מבנה המשכן עשוי קרשים מעצי שיטים.
מידות כל קרש:
- אורך עשר אמות (כ-5 מטרים).
- רוחב אמה וחצי (כ-75 ס"מ).
- לכל קרש שתי ידות (אמצעי לחבר בין הקרשים).
- פאה דרומית: יש ליצור 20 קרשים לפאה הדרומית; יש ליצור שני אדני כסף לכל ראש, ובסה"כ 40 אדני כסף.
- פאה צפונית: יש ליצור 20 קרשים לפאה הצפונית עם 40 אדני כסף;
- פאה מערבית (ירכתי המשכן): 6 קרשים + 2 קרשים (על-פי רש"י לחיבור הצפון מערבי והדרום מערבי) עם 16 אדני כסף.
- יש ליצור 15 בריחים מעצי שיטים, 5 לכל צלע (עפ"י מדרש חז"ל אלו צלעות צפון, דרום ומערב) ובריח תיכון מקצה אל קצה.
- יש לצפות את הקרשים, את הטבעות ואת הבריחים בזהב.
יש להקים את המשכן כפי שהורה אלוהים.
פרוכת – פרק כו – פסוקים לא-לה
הפריטים אותם יש ליצור עבור המשכן – פרוכת
את הפרוכת יש ליצור מהפריטים הבאים:
- תכלת (על-פי רש"י זהו צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק).
- ארגמן (על-פי רש"י זהו צמר צבוע ותולעת שני [על-פי הרמב"ם זהו צמר הצבוע בצבע השני (גוון אדום) ויש המפרשים זאת כמשי].
- תולעת שני [על-פי הרמב"ם זהו צמר הצבוע בצבע השני (גוון אדום) ויש המפרשים זאת כמשי].
- שש (פשתן) שזור. שֵׁשׁ מָשְׁזָר
[מעניין שכשהתורה עסקה ביריעות למשכן הפריט הראשון שהוזכר היה ה שֵׁשׁ מָשְׁזָר ואילו כעת זהו הפריט האחרון. לא מצאתי לכך תשובה.]
- את הפרוכת יש לעטר כמעשה אומן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ, כְּרֻבִים. (עפ"י רש"י יש לעטר בה ציורין של בריות).
- את הפרוכת יש לתלות על ארבעה עמודי שיטים המצופים זהב, ובהם קבועים ווים מזהב עם ארבעה אדני כסף.
- לאחר שתולים את הפרוכת יש להכניס דרכה את ארון העדות. הפרוכת מבדילה בין קודש לקודש הקודשים וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת, לָכֶם, בֵּין הַקֹּדֶשׁ, וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. (רבינו בחיי מסביר שהפרוכת הפרידה בין
- החלק המערבי שבו נמצא ארון העדות עם הכפורת והכרובים ממעל שהונחו על אבן השתיה ולפניו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרון הכהן, יחד עם שקדיו ופרחיו ובגדיו של הכהן הגדול
לבין
- השולחן בחלק הצפוני והמנורה בחלק הדרומי ומזבח הקטורת שביניהם.)
- התורה מסבירה שיש להניח את השולחן בצלע הצפונית והמנורה מולו בצלע הדרומית.
מסך לאוהל – פרק כו – פסוקים לו-לז
יש ליצור מסך בפתח האוהל מהפריטים הבאים:
תכלת (על-פי רש"י זהו צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק).
- ארגמן (על-פי רש"י זהו צמר צבוע ותולעת שני [על-פי הרמב"ם זהו צמר הצבוע בצבע השני (גוון אדום) ויש המפרשים זאת כמשי].
- תולעת שני [על-פי הרמב"ם זהו צמר הצבוע בצבע השני (גוון אדום) ויש המפרשים זאת כמשי].
- שש (פשתן) שזור. שֵׁשׁ מָשְׁזָר
את המסך יש לרקום.
יש להניח את המסך על ארבעה עמודי שיטים מצופים זהב ובהם קבועים ווים מזהב עם חמישה אדני נחושת.
המזבח – פרק כז – פסוקים א-ח
הפריטים אותם יש ליצור עבור המשכן – מזבח (זהו המזבח החיצון עליו הוקרבו הקורבנות).
את המזבח יש ליצור מעצי שיטים במידות הבאות:
- אורך חמש אמות (כ-2.5 מטר).
- רוחב חמש אמות (כ-2.5 מטר).
- המזבח צריך להיות רבוע
- גובה שלוש אמות (כ-1.5 מטר).
- יש לקבוע קרנות בארבע פינות המזבח ולצפותן בנחושת.
- את כל כלי המזבח (יעים, מזרקות, מזלגות ומחתות) יש לעשות מנחושת.
- יש ליצור הלבשה של רשת נחושת וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר, מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת; ובקצותיה ארבע טבעות נחושת, ולהניח אותה תחת כרכוב המזבח. הרשת תגיע עד לגובה חצי המזבח. (הטבעות נועדו להכניס דרכן מוטות באמצעותם נשאו את המזבח בעת מסעות בני ישראל).
- יש ליצור בדים למזבח מעצי שיטים ולצפותם בנחושת ולהביא את בדיו בטבעת.
החצר – פרק כז – פסוקים ט-יט
התורה מתארת את אופן סידור חצר המשכן:
- פאה דרומית לִפְאַת נֶגֶב-תֵּימָנָה – קלעים משש משזר באורך מאה אמות (כ-50 מטרים). רש"י מסביר שהקלעים עשויין כמין קלעי ספינה נקבים נקבים. יש להציב אותם על 20 עמודים שאדניהם עשויים נחושת וקבועים בהם ווים וחישוקים מכסף.
- פאה צפונית לִפְאַת צָפוֹן – זהה לפאה דרומית.
- פאה מערבית וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת-יָם – קלעים לאורך חמישים אמה (כ-25 מטרים) מוצבים על עשרה עמודים שקבועים בהם עשרה אדנים.
- פאה מזרחית לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה – באורך חמישים אמה (כ-25 מטרים) שמוצבים בה בשני צדדים בנפרד קלעים לאורך 15 אמה (כ-7.5 מטרים) על שלושה עמודים שקבועים בהם שלושה אדנים.
- שער החצר (קבוע בפאה המזרחית) – מסך בגובה עשרים אמה (כ-10 מטרים) העשוי מהחומרים:
- תכלת (על-פי רש"י זהו צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק).
- ארגמן (על-פי רש"י זהו צמר צבוע ותולעת שני [על-פי הרמב"ם זהו צמר הצבוע בצבע השני (גוון אדום) ויש המפרשים זאת כמשי].
- תולעת שני [על-פי הרמב"ם זהו צמר הצבוע בצבע השני (גוון אדום) ויש המפרשים זאת כמשי].
- שש (פשתן) שזור. שֵׁשׁ מָשְׁזָר
המסך קבוע על ארבעה עמודים מכסף, בהם קבועים ווים וחישוקים מכסף, ובהם ארבעה אדנים.
החצר מלבנית 100 אמה על 50 אמה (כ-50 מטרים על 25 מטרים) וגובה מחיצות החצר חמש אמות (כ-2.5 מטרים). כל כלי המשכן ששימשו להקמתו ולפירוקו, לרבות היתדות, עשויים נחושת.
