פרשת השבוע – תולדות

פרשת תולדות

הפרשה השישית בספר "בראשית" ובתורה כולה.

נזיד העדשים – ספר בראשית, פרק כה – פסוקים יט-לד

התורה מציגה לנו את יצחק בנו של אברהם בניסוח קצת מוזר "אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת–יִצְחָק" ממתי גבר מוליד ילד? הניסוח נועד ככל הנראה להדגיש שאברהם הוא האב האמיתי. מדוע? אחרי שיעקב ועשיו נולדו כה שונים במראם התחילה רכילות רעה שהאב הביולוגי של יצחק הוא אבימלך האדמוני, ולא אברהם (הגנים קפצו דור), מהתקופה שבה אברהם מצא מקלט בגרר (לאחר השמדת סדום ועמורה). רצון התורה לשים קץ לשמועות.

חתונה

התורה ממשיכה קצת אחרי הנקודה שבה הפסקנו בפרשת חיי שרה ויצחק כעת בן 40 (שלוש שנים לאחר סיפור העקידה). הוא מתחתן עם רבקה, אותה אשה יפת מראה וטובת לב, אותה הביא עבד אברהם מאיזור פדן (שדה) ארם.

 [עצירת שוליים

משמעות השם 'שדה ארם', איזור המזוהה כיום עם העיר חרן שבתורכיה, עשרים דקות נסיעה מהגבול הסורי לפני שהומצאו הרכבים והגבול הסורי.]

מבני כוורת עתיקים מחמר בעיר "חרן" שבתורכיה

הריון

רבקה עקרה (כשרה לפניה) ויצחק מתפלל לאלוהים בתחינה שיעניק להם ילדים. תפילתו נעתרת. כעבור 20 שנות נישואין רבקה נכנסת להריון, היא חשה סערות בבטנה, פונה לאלוהים המבשר לה כי שני גויים בבטנה, שני לאומים.

"וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר."המילה גוי כתובה כגֹיִי מלשון גאווה, לרמוז כי הסכסוך בין העמים על שום הגאווה הרבה בה ניחן כל אחד מהם. 

לידה

הילדים, כל אחד מייצג לאום שונה, יפרדו מרגע לידתם. כל עם יתרחק מהאחר. שימו לב שאלוהים לא קובע מי יהיה השליט. החזק ישלוט בחלש ממנו. [ישראל, לא לעולם חוסן! ייתכנו תקופות שבהן נישלט על ידי עם אחר. דומה הדבר גם למאבק הפנימי המתחולל אצל כל אדם (חוץ מאלו שמציגים חיים מושלמים בפייסבוק), כשיצר הרע והטוב משתוללים בקרב כל אחד מאיתנו. ומי מנצח? זה שניתן לו לצאת ראשון.

יצחק כבר בן 60. עוברים ללידה בלי אדורפין ודולה. הראשון אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר והשני וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. לראשון קוראים עשיו על שום שערו, ולשני יעקב על כך שאחז בעקב אחיו. הלאומים יפרדו בנפשם, אך חוששני שמטבעם לא להיפרד זה מזה. הסכסוך הוא לחמם.

[הערת שוליים

צבע שערו האדמוני של עשיו עשוי לשמש כמתכון להתלחששויות של השכנים על זהות האב. לפי רש"י שמו של עֵשָׂו ניתן לו על שום היותו 'עשוי', שערו של כאדם מבוגר. פרשנות אחרת מסבירה כי בערבית יש מילה קרובה בצליל שמשמעותה שיער גס ומחוספס. אני ציפיתי שהשם יתייחס גם לצבע השיער.]

נעורים

הילדים גדלים ואין שונה מהם. עשיו מעדיף את הציד ויעקב לשבת במאהל. עשיו מענג את תאבון יצחק בבשר מהשדה והופך למועדף עליו, בעוד יעקב זוכה בחמלת אימו וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת–עֵשָׂו, כִּי–צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת–יַעֲקֹב.

[אני מעריץ את הכנות שבתורה, ללא צביעות. איפה מתקבל על הדעת שאם תעדיף את אחד מבניה על פני האחר? אצל אבות זה עוד מסוגל לקרות, אבל אצל אמהות אהבת ילדים זה כח של הטבע. התורה לא מתחסדת.]

הפיתוי

באחד הימים מגיע עשיו עייף מהשדה, מתפתה מניחוחות נזיד העדשים שמכין יעקב ומבקש שילעיט אותו כמו אווז הַלְעִיטֵנִי נָא מִן–הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה—כִּי עָיֵף, אָנֹכִי. לא שימזוג, לא שיאכיל, שילעיט! כלומר, עשיו יפתח את פיו ויעקב ישפוך לתוכו מן הנזיד. כה גס מצטייר עשיו. יעקב העדין גופנית מתגלה כגס מחשבה. הוא מסכים בתנאי שעשיו ימכור לו את בכורתו, וכך איכשהו אכן קרה. האחד גס וטיפש והשני תחמן, אלו הם אבות אומות העולם. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת–הַבְּכֹרָה. עשו מעניק ליעקב את הבכרה תמורת נזיד עדשים והופך לראשון בשרשרת המשפט הידוע לשמצה "פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים." יעקב פירגן לו גם בפרוסת לחם על חשבון הבית, מבלי להחתים אותו על משכנתא.

נדודים – ספר בראשית, פרק כו – פסוקים א-יא

כעת מספרת לנו התורה על תולדות יצחק ורבקה בימים שקדמו ללידת הבנים. רעב נופל על הארץ ויצחק מחל במסע דרומה אל עבר מצרים. יצחק מגיע לחבל גרר שבשליטת אבימלך מלך הפלישתים [דרום מערבית לבאר שבע של ימינו, איזור הנגב הצפוני]. אלוהים נגלה אליו ומורה לו להישאר בחבל גרר. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ. היופי הוא שאלוהים לא מורה/אוסר עליו, אלא מציע ליצחק תמורה לעסקה.

יורדים מהארץ, כמעט

אלוהים מברך את יצחק באותה ברכה שהעניק לאברהם להפרות את זרעו על פני כל הארץ תוך שנרמז כי העסקה תקפה רק כל עוד ישמור יצחק את האמונה באל, המצוות, החוקים והתורה. יש סעיף יציאה מאיתנו חברים. מיצחק יצמח העם.

לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת–כָּל–הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת–הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת–זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל–הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. 

החיים בגרר

יצחק מזדקן, אשתו יפת מראה והוא חושש שהפלישתים יהרגו אותו כדי לקחת אותה להם לאשה, ועל כן עושה אותו מעשה כאברהם אביו בפרשת וירא ומספר שרבקה היא אחותו [קצת מזכיר את תוכניות הטראש בהן מכניסים זוג לתחרות וממציאים איזו שטות מחכים לראות אם יתר הדיירים יגלו את האמת וכולם מדברים על זה שבועיים במטבח במקום העבודה] יום אחד רואה אבימלך שהאחים קרובים קצת יותר מדי וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. ומזמן אליו את יצחק שמתוודה. אבימלך נחרד מהמחשבה שמישהו היה שוכב עימה כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, אֶת-אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ, אָשָׁם. ובמקום להעניש את יצחק נותן הוראה שמי שיפגע ביצחק ורבקה, יומת.

ציור מרהיב של הצייר רפאלו סנזיו שצויר בתקרת הותיקן בשנים 1518-1519 מתאר את המלך אבימלך מבחין ביצחק ורבקה מתגפפים באהבה

הקנאה – ספר בראשית, פרק כו – פסוקים יב-כה

יצחק עובד אדמה בגרר שבארץ פלישתים, זוכה לברכה מאלוהים וקוצר פירותיו עד מאד מֵאָה שְׁעָרִים. הוא מתעשר במקנה, זוכה לעבודה רבה, והפלישתים המתקנאים בו סותמים בעפר את הבארות שנחפרו על ידי אביו. [עצירת שוליים – שימו לב לכך שיצחק הגיע ממשפחה של רועי צאן והנה הפך לאיש שדה.]

אבימלך חש שעוצמתו של יצחק מסכנת את השלווה בבירה, סיבה מספקת לסלקו מארצו לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד.  [עצירת שוליים – זהו מוטיב חוזר בקורות עם ישראל. אנו חווים הצלחה בזכות עמלינו, עמים זרים מתקנאים בנו ומתנכלים לנו.]

בלית ברירה, יצחק עוזב ומרחיק עד לנַחַל-גְּרָר, שם מתחיל לחפור מחדש את בארות אברהם אשר נסתמו על ידי הפלישתים.

[רשות שמורות הטבע והגנים קבעה פארק בשם פארק גרר. הנכם מוזמנים לטייל בו]

[עצירת שוליים

יצחק חווה עקידה נוספת. הוא צבר בעמל כפיו רכוש גדול בארץ זרה, והנה הוא מסולק, מנושל משדותיו, חוזר בעל כורחו להיות רועה צאן ללא יכולת לשאוב מים למקנה, לאנשיו ולמשפחתו.]

המצב קשה, יצחק נקלע לאיזור מדברי ללא כל מקור מים וברגע שמצליח לחפור ולמצוא מים בְּאֵר, מַיִם חַיִּים, עטים עליו רועי הצאן שבנחל בטענה שהוא גוזל את מי הנחל השייכים להם ודורשים את הבאר לעצמם. יצחק מעניק לבאר שם ההולם את האווירה וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. הוא ממשיך וחופר באר אחרת אך גם עליה מתעמתים עימו הרועים וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה. יצחק לא נואש וממשיך לחפור באר נוספת , והפלא ופלא, הרועים לא דורשים אותה לעצמם. על כן מעניק לה שם בהקשר חיובי וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. 

[אצבע על המפה

הבאר לא נחפרה במיקום העיר 'רחובות' של ימינו, אך פסוק זה כן שימש כמקור לשם המושבה "רחובות" (ולא על זה שיש בה רחובות) שהוקמה בשנת 1890. את השם הציע ישראל בלקינד, מחלוצי העלייה הראשונה, מייסד תנועת ביל"ו ומי שהקים את המושבה גדרה]

[עצירת שוליים

שמות הבארות משמשים כרמז מטרים לעתיד לבוא: הבאר משולה לבית המקדש (באר מים חיים), שיפגע מעושק (חורבן בית I), משטנה (חורבן בית II), עד שלבסוף ירחיב השם ויפרה את עמו (הגאולה)]

לאחר שהרווה את צימאון מחנהו ממשיך יצחק אל עבר באר שבע שם נגלה אליו אלוהים ומעודד אותו לא להתייאש שכן יקיים עימו את ההבטחה שהעניק לאברהם אביו אַל-תִּירָא, כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. יצחק בונה מזבח, נוטע את אוהלו וחופר באר ללא מריבות עם השכנים.

[הערת שוליים

גירוש יצחק מגרר סייע לכך שיצחק לא נטמע בין הפלישתים ולכך שצאצאי ישראל חזרו לעסוק בצאן ולא בעבודת השדה. עיסוק בני ישראל ברעיית צאן הוביל לכך, ברבות הימים, שפרעה שלח אותם להתיישב בדלתא של הנילוס ובכך ניצלנו מלהיטמע בין המצרים, אחרת סביר להניח שלא היה כיום עם יהודי. ועל זה נאמר "אין רע יורד לעולם".]

הברית – ספר בראשית, פרק כו – פסוקים כו-לג

מששמע אבימלך כי יצחק ממשיך לשגשג גם לאחר שגורש מגרר הוא יצא לפגוש אותו מלווה בנכבדי הפלישתים ובפִיכֹל שר צבאו. יצחק מתפלא מדוע הגיעו לבקרו אחרי שגירשו אותו מעליהם בשנאה. מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי; וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי אבימלך משיב בכנות שנוכח לגלות שאלוהים מגן על יצחק ועל כן הגיע לכרות עימו ברית. תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ;

[עצירת שוליים

ייתכן שנודע לאבימלך כי הרועים התעמרו ביצחק בעת שניסה לשרוד בנחל גרר וחשש שכעת עם מקום מושבו החדש בבאר שבע ויכולתו להמשיך ולהתעצם הוא יקולל על כך שלא הגן עליו. אולי אף ביקש מיצחק להצביע על האשמים בפגיעה בו.]

הם [ייתכן שהפוגעים עמדו מולו במשפט] מבקשים את חסדי יצחק ומייפים את המציאות אִם–תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק–טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם; אל תפגע בנו כי לא פגענו בך פיזית, שילחנו אותך בשלום. יצחק לא מחפש נקמה ועורך עבורם משתה, הם נשארים ללון [שומר אותם במתח] ורק בבוקר נשבעים זה לזה והוא ונפרד מהם בשלום [רמז לכך שהיה קיים מתח במהלך הלילה שמא יפגע בהם].

עוד באותו היום מגיעים עבדי יצחק לספר לו כי חפרו באר נוספת ומצאו מים [אות לשביעות רצון האל]. יצחק מעניק לה את השם שִׁבְעָה, וזהו מקור שם העיר בְּאֵר שֶׁבַע עד עצם היום הזה.

[אצבע על המפה

המים שבבאר אפשרו להקים ישוב שישגשג לאורך אלפי שנים באקלים המדברי ואפילו לזכות באליפות הליגה בכדורגל 3 שנים ברציפות.]

נישואי עשו – ספר בראשית, פרק כו – פסוקים לד-לה

עשו בן ארבעים שנה והתורה מספרת לנו שהוא לוקח לאשה שתי נשים: את יְהוּדִית, בַּת–בְּאֵרִי הַחִתִּי ואת בָּשְׂמַת, בַּת–אֵילֹן הַחִתִּי. הדבר מסב מורת רוח ליצחק ולרבקה.

[הערת שוליים

עשו נישא באותו גיל שבו נישא אביו, יצחק, וייתכן שעשה זאת במכוון מתוך הערצת אביו, אך בניגוד לאביו הוא נושא שתי נשים ולא מסתפק באחת. כן מסופר במדרשים שעשו נהג לפתות נשים נשואות במשך שנים רבות עד נישואיו. התורה מדגישה שנישואיו לא הביאו נחת להוריו.]

הברכה שנגזלה – ספר בראשית, פרק כז – פסוקים א-מא

עיני יצחק מתכהות לעת זקנתו והוא מתקשה לראות. הוא קורא לעשו, בנו הבכור, רומז לו שהוא עלול למות בקרוב ומבקש ממנו לצאת להביא לו ציד ולהכין ממנו מטעמים על מנת שיברך אותו בטרם ימות. רבקה שומעת את הדברים ולאחר שעשו יוצא לציד היא מספרת ליעקב את אשר קרה ומבקשת ממנו  שישתף פעולה עם תוכניתה אותה היא מצווה עליו (ספק בקשה ספק ציווי):

• על יעקב לאסוף שני גדיי עזים מן הצאן ומהם תכין רבקה מטעמים ליצחק על מנת שיברך אותו ולא את עשו.

יעקב ניאות לשתף פעולה עם התוכנית הערמומית אך תמה כיצד התוכנית תצליח כשידוע ליצחק שעשו שעיר בעוד יעקב חלק, שמא יצחק ימשש אותו, יגלה את התרמית וכתוצאה מכך יבין שיעקב משקר אותו ויקללו במקום לברכו. רבקה מנסה להרגיע את חששותיו בהבטחתה שאם יקולל, הקללה תחול עליה ולא עליו ומפצירה בו שיעשה כבקשתה. יעקב מציית ומביא לה גדיים מהם מכינה רבקה מטעמים. רבקה לא משאירה קצוות לא סגורים ומלבישה את יעקב בבגדי עשו ואף עוטה על ידיו ועל צווארו את עורות הגדיים ששחטה.

[הערת שוליים

רבקה שיחקה תפקיד אמיץ ומשמעותי ביותר בעיצוב תולדות העם היהודי. היא נאלצה להונות את בעלה מכיוון שידעה שיעקב הוא היחיד שיחנך את ילדיו על ערכי אהבת אלוהים, החסד והמוסר. רבקה הבינה שאם הברכה תינתן לעשיו העם שישב בארץ יהיה אלים וגס. היא פעלה לא רק מאהבת בנה, יעקב, אלא מאהבת כל ילדיה, עם ישראל.]

יעקב מביא את המטעמים לאביו ויצחק שואל מיהו וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי; וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי, מִי אַתָּה בְּנִי.  יעקב משקר ליצחק ומשיב לו שהוא עשו בכורו וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל–אָבִיו, אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ ומזמין אותו שיקום על מנת שיאכל מן הציד שהביא לו ויברכו (שימו לב… לא על מנת שישבע). יצחק תמה כיצד הצליח לחזור מן הציד כל כך מהר ויעקב משיב לו שאלוהים סייע בידו כִּי הִקְרָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי. יצחק מבקש לוודא את זהות עשו (בשל הקולות השונים) וקורא לבנו להתקרב על מנת שיוכל למשש אותו. יעקב מציית ויצחק ממשש את עורות העזים תוך שמביע פליאתו במשפט שייחרט לדורי דורות הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו. יצחק משתכנע ומבקש מבנו שיגיש לו מן הציד ויזכה בברכה. יעקב מגיש לו את המזון ומשקה אותו ביין. יצחק מבקש מבנו שיתקרב וינשק את אביו וכך יעקב עושה. יצחק מריח את בגדיו, מנשקו ומרעיף עליו את הברכה:

• וְיִתֶּן–לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ—וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ.
• יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים— [ומכאן המקור לברכה אותה מעניקים למי שנוטל ידיים לאורחיו בשעת הסעודה].
• וֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ;
• אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.

אך יצא יעקב, והנה עשו חזר מן הציד והכין בעצמו מטעמים לאביו. הוא ניגש לאביו וקורא לו לסעוד מן הציד על מנת שיברכו. יצחק שואל אותו מיהו ועשו משיב לזהותו. יצחק מבין את אשר קרה ונחרד. הוא שואל את עשו מי היה האיש שכבר הביא לו מן הציד ואותו בירך לפניו, אך מרמז כי הברכה לעשיו לא בטלה ותחול על שניהם גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה. עשו מזדעזע וצועק בכאב כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת–דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד–מְאֹד; ומתחנן בפני יעקב שיברך גם אותו. יעקב משיב לו שהברכה כבר ניתנה גם אם נגזלה ממנו. וַיֹּאמֶר, בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה; וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ.

עשו פותח בשיח מאשים על התנהגות אחיו הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב (לכן נקרא שמו יעקב) וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם בפעם הראשונה לקח ממנו את הבכורה וכעת לקח ממנו את הברכה.  יצחק משיב שכבר העניק ליעקב ברכה ומשתף את עשו בדברי הברכה שהעניק ליעקב אך מצמצם את היקפיה הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ, סְמַכְתִּיו. עשו מתחנן שיברך גם אותו ופורץ בבכי. יצחק ניאות ומעניק לו ספק ברכה ספק קללה, באופן ההולם את אופיו:

• הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל. 
• וְעַל–חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת–אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.

[לא לעולם חוסן. אם אנו, צאצאי יעקב, נרד בדרגה הרוחנית, צאצאי עשיו יתעלו עלינו.]

עשו שנא בליבו את יעקב על שגזל ממנו את הברכה וגמל בליבו להרוג את יעקב לאחר מות יצחק ובתום תקופת האבל.

השחקן הנורווגי כריסטופר היבג'ו התפרסם כשגילם את דמותו של טורמונד ג'ייאנסטביין בסדרת המופת "משחקי הכס" (מזכיר את עשיו במראה)

תוכנית להגנת בנים – ספר בראשית, פרק כז – פסוקים מב-מו, פרק כח – פסוקים א-ה

עלבונו של עשיו גדול וגמלה בליבו החלטה להרוג את יעקב לאחר מות אביו. כאשר נודע לרבקה דבר זעמו הגדול של עשיו ורצונו לתבוע את עלבונו היא קוראת ליעקב, מגלה לו את הדבר הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ ומפצירה בו להימלט ולמצוא מקלט בחרן אצל אחיה, לבן, עד אשר יעבור זעם. מכיוון שבאותם ימים לא היה ווצאפ, רבקה מבטיחה לו שתשלח לקרוא לו כאשר זעמו של עשיו ישכח ומגלה כי מעשיה נבעו מחשש שגם יעקב ינשא לבנות חת (כלומר, רבקה לא רצתה שבני חת יזכו לברכה בהמשכיותם), וזו עדות ראשונה בהיסטוריה לאופי האמא היהודיה.

בטרם בריחתו, קורא יצחק ליעקב ומצווה עליו שלא לקחת אשה מבנות כנען. הוא מורה לו ללכת אל פַּדֶּנָה אֲרָם, אל בית סבו (מצד רבקה) בְתוּאֵל ושיקח שם אשה מבנות דודו, לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. יצחק מברך את יעקב בשנית (והפעם בידיעה ברורה) 

• וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים.
• וְיִתֶּן–לְךָ אֶת–בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ—לְרִשְׁתְּךָ אֶת–אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר–נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם.

יצחק שולח את יעקב (וזו הפעם האחרונה שבה ראה את אמו; את אביו יפגוש שוב רק לפני מותו) ויעקב שם פעמיו אל עבר מקום מושבו של לָבָן בֶּן–בְּתוּאֵל, הָאֲרַמִּי, אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. 

פרעונו של עשיו – ספר בראשית, פרק כח – פסוקים ו-ט

עשו גילה שיצחק ברך את יעקב ושלח אותו לפדן ארם על מנת לשאת משם אשה, כיוון שלא רצה שינשא לאשה מבנות כנען. על כן עשו מחליט לקחת גם הוא אשה מבנות המשפחה, הולך אל דודו ישמעאל ולוקח את בת דודו מָחֲלַת בַּת–יִשְׁמָעֵאל לאשה.

[מקבילית המוחות

ולשאלת השאלות… מדוע היה צורך בכל הסיבוב הזה של יעקב ועשיו עם נזיד העדשים וסיפור ההתחזות? הרי אלוהים יכל לסבב את הדברים כך שיצחק ורבקה היו מולידים ילד אחד בלבד (יעקב) ולו היו מעניקים את הברכה. ללא רמאויות ותחמנויות ורצון לנקמה.

התשובה היא שאין רע יורד לעולם… סיפור יעקב ועשיו מעניק לנו מתנה גדולה לדורי דורות. עלינו לזכור שההבטחה לה זכה העם היהודי לפרוח בארץ המובטחת ולהאיר ממנה את העולם תוגשם רק כל עוד אנו נקיים את התורה, החוקים, המשפטים והמצוות. סיפור יעקב ועשיו עוזר לנו לזכור שצאצאי עשיו תמיד אורבים לפתחינו ומחכים לרגע שנירדם בשמירה ונסטה מדרך הישר, אז הם יקומו עלינו להכותינו כפי שכבר ארע בעבר. זוכרים את חורבן בית שני? מי האימפריה שעלתה אז לגדולה? רומא, ממלכת אדום. זוכרים את גירוש ספרד? את השואה הנאצית? היו אלה צאצאי עשיו שהיכו בנו. בורא עולם משלח אותם בנו מדי פעם כדי לעזור לנו להתעורר.

נד, נד, נד, נד, רד, עלה, עלה ורד! מה למעלה? מה למטה? רק אני, אני ואתה (מתוך שיר הילדים "נדנדה" שכתב המשורר חיים נחמן ביאליק בשנת 1906).]