הפרשה השנייה בספר דברים ופרשה מה בסדר הפרשות.
תחינת משה – ספר דברים, פרק ג פסוקים כג-כט
משה מספר כי התחנן אל אלוהים בעת ההיא (כאשר הסמיך את יהושוע כיורשו) לאפשר לו לחצות את הירדן ולדרוך בארץ המובטחת, אך אלוהים סירב ואמר לו שלא יוסיף עוד לבקש בענין זה. אלוהים הורה לו לעלות לפסגת ההר (הר העברים, פרשת פנחס) ממנה יוכל לצפות על ארץ, אך לדרוך בה לא יוכל. כן הורה לו אלוהים לחזק את יהושוע בתפקיד שנועד לו להוביל את עם ישראל אל תוך הארץ המובטחת הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת–הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.
המשיכו ללמוד גם כשאין מורה בכיתה – ספר דברים, פרק ד פסוקים א-כד
משה קורא לעם ישראל לציית לחוקים ולמשפטים אותם הוא מלמד, וזאת על מנת שירשו את הארץ המובטחת. אין להוסיף מצוות ואין לגרוע מהן. משה קורא לעם ישראל לזכור את העונש שקיבלו אלו שעבדו את בעל פעור (סוף פרשת בלק) , בעוד אלו שקיימו את החוקים נותרו בחיים.
ספר ההפעלה – משה מספר לעם כי לימד אותם חוקים ומשפטים אותם ציוה לו אלוהים, ואותם חוקים ומשפטים מהווים את חוכמת ובינת עם ישראל בעיני יתר העמים כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:, כי אין עוד עם גדול שיש לו חוקים ומשפטים (באותם ימים) כבתורה הזאת שאלוהים/משה נותן לעם היום.
עדות לדורות – משה מזהיר שלא ישכחו את הדברים שראו במו עיניהם ויעידו עליהם לבניהם וכך יעבירו את קורות אירועים מופלאים אלו למשך דורי דורות. משה מזכיר את הניסים שחזו בהם בהר סיני וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד–לֵב הַשָּׁמַיִם—חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל. אלוהים דיבר אליכם מתוך האש ואמר לכם את עשרת הדיברות, אותם כתב על שני לוחות אבן. באותה עת אלוהים צוה את משה חוקים ומשפטים ללמד את עם ישראל שיקיימו בארץ המובטחת שהם עתידים לרשת אותה.
איסור עבודה זרה – משה מזהיר את העם שלא ישיחתו נפשם בעבודה זרה. חל עליהם איסור ליצור פסלי עבודה זרה, לא של בהמה, לא של ציפור, לא של רמש, ולא של דג וכן שלא יסגדו למאורות השמיים. אלוהים הושיע את עם ישראל מעבדות במצרים וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם.
לקראת פרידה – אלוהים כעס על משה וַיהוָה הִתְאַנַּף–בִּי, עַל–דִּבְרֵיכֶם; (משה מאשים את עם ישראל?) ועל כן אסר עליו להיכנס אל הארץ המובטחת. משה מעיד על עצמו שהוא ימות מזרחית לירדן, בעוד עם ישראל יכנס אל הארץ המובטחת ועל כן אסור להם לשכוח את הברית שאלוהים כרת עימם ולחטוא בעבודה זרה כיוון שאלוהים לא סלחן ומקנא לבניו.
[דברי הסבר
משה חושש ממצב שבו בני ישראל יחזרו לסורם לאחר הכניסה לארץ המובטחת ולא יהיה מי שיפייס את חרון אלוהים. כל שנותר לו הוא להדגיש מחדש שוב ושוב את חשיבות שמירת מצוות התורה.]
דור העתיד – ספר דברים, פרק ד פסוקים כה-מ
משה מזהיר מפני התרחקות מהתורה בדור העתיד כִּי–תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; עבודה זרה והתרחקות מקיום מצוות האל יגרמו לכך שנאבד את הארץ ונושמד. בני ישראל יפוזרו בגויים ויאלצו לעבוד עבודה זרה עד אשר יפנו בתחינה לאלוהים לישועתם. אלוהים יקשיב לבניו כי הוא לא ישכח את הברית שכרת עם אבות עם ישראל. מכאן עובר משה לדבר בגוף שני ומפאר את גדולת אלוהים שהושיע את עם ישראל ונתגלה באותות ובמופתים. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל–לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל–הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין, עוֹד. (פסוק זה הותקן לימים כחלק מסיום כל תפילת שחרית, מנחה וערבית) על כל אחד מאיתנו לשמור את חוקי ומצוות השם על מנת להאריך חיים על פני האדמה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל–הַיָּמִים.
[דברי הסבר
משה מנסה למצוא את הנוסחה שבה בני ישראל ימשיכו להנחיל את אהבת התורה לדורות הבאים על מנת שלא יתרחקו ממנה כשיהיו עסוקים בחומרנות של חיי היומיום. הוא רוצה שבני ישראל ימשיכו לאהוב את השם באותה עוצמה בזכות הניסים המופלאים שעשה לעם ישראל והברית שכרת עם אבותיהם. הדרך לעשות זאת היא באמצעות סיפור התורה מדור לדור.]
ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי – ספר דברים, פרק ד פסוקים מא-מג
מסופר כי אז יבדיל משה (מזכיר את נסוח פתיחת שירת הים "אז ישיר משה") שלוש ערים בעבר הירדן המזרחי שישמשו כערי מקלט (כציווי בפרשת מסעי): בֶּצֶר בנחלת שבט ראובן, רָאמֹת בנחלת שבט גד ו-גּוֹלָן בנחלת שבט מנשה.
עשרת הדיברות בשינויים קלים – ספר דברים, פרק ד פסוקים מד-מט, פרק ה
וְזֹאת, הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-שָׂם מֹשֶׁה, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. משה קורא לעם ישראל לשמוע את החוקים והמשפטים על מנת שילמדו אותם וישמרו לקיימם. משה מזכיר לעם ישראל שהחוקים ניתנו במעמד הר סיני, שם אלוהים כרת עימם ברית ודיבר אליהם מתוך האש. משה מציין כי עמד באותה עת בין העם לבין אלוהים על מנת להגיד להם את דברו, וזאת מכיוון שחששו מהאש ולא טיפסו על ההר. משה חוזר על עשרת הדיברות:
- לא תעשה לך אלוהים אחרים; לא תעשה לך פסל עבודה זרה לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם:
- לא תשא את שם השם לשווא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
- שמור את יום השבת שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. יגוְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי–שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ אף אין להעביד את העבד או את האמה או את בהמות המשק ביום השבת לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ–לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ.
- מצוות כיבוד הורים;
- לא תרצח;
- לא תנאף;
- לא תגנב;
- לא תענה עד שקר;
- לא תחמוד את אשת רעך;
- לא תתאווה לממון רעך וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
משה מספר לבני ישראל על מעמד הר סיני, אז דיבר אליהם אלוהים מתוך האש, הענן והערפל וכתב את המצוות על שני לוחות אבנים. ראשי השבטים וזקני העדה התקרבו אל משה והעידו על כך שאלוהים דיבר אליהם, אך חששו שאם ימשיכו לשמוע את קולו ימצאו את מותם באש שתכלה אותם. על כן ביקשו ממשה שישמש כמתווך בין אלוהים לבינם, יגיד להם את דברו והם יצייתו וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ–וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ.; אלוהים שמע את דברי העם אל משה ואמר למשה להשיב להם כי דבריהם נעימים לו והלוואי ימשיכו להיות יראי שמיים וישמרו גם בעתיד על רצונם לקיים את המצוות מִי-יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם, לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת-כָּל-מִצְוֺתַי–כָּל-הַיָּמִים:
[הערת שוליים
מכאן אנו למדים שלאלוהים אין שליטה בלב האדם, כפי שנאמר "הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים".]
אלוהים הורה למשה למסור לעם שישובו לאוהליהם ואלוהים ימסור למשה את כל המצוות, החוקים והמשפטים, אותם עליהם לקיים בארץ המובטחת. שמירת המצוות תבטיח שיאריכו ימים ויחיו בטוב בארץ שעתידים לרשתה.
קריאת שמע – ספר דברים, פרק ו פסוקים א-ט
משה מנחיל לעם את קריאת שמע ישראל אותה אנו קוראים בכל בוקר וערב וכן את מצוות תפילין וקלף המזוזה.
וְזֹאת הַמִּצְוָה, הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לְלַמֵּד אֶתְכֶם (מדוע מצווה ולא מצוות?) לקיים בארץ המובטחת. מדוע? על מנת שנירא את אלוהים ועל מנת שנאריך ימים (מדוע עלינו לקיים את המצוות כדי לירא את אלוהים? האין זה ההפוך?)
קריאת שמע מהווה את עיקרי האמונה היהודית:
- אין עוד מלבדו – שמע עם ישראל – יש לנו אדון אחד.
- אהבת השם – עליך לאהוב אותו בלב, בנפש ובכל כולך.
- אמונה בלב – את המצוות אני מצווה שתקיים בלבך.
- העברת המסורת מדור לדור – עליך ללמד את המצוות לבניך ולהגיד אותם בכל מקום שבו אתה נמצא מהרגע שאתה מתעורר ועד הרגע שאתה הולך לישון.
- אות תפילין – עליך לקשור אותם, שיהיו לאות על ידך, לטוטפות בין עיניך
- אות מזוזה – עליך לכתוב אותם במזוזות ביתך ובכל מבנה שבו אתה יושב.
[הידעת?
קריאת שמע מהווה עדות לברית עם אלוהים.
האות ע במילה שְׁמַע מוגדלת ומודגשת וכן האות ד במילה אֶחָד. צירופן יחד מעניק את המילה עד.]
תוכחה ועידוד – ספר דברים, פרק ו פסוקים י-כה, פרק ז, פסוקים א-יא
משה ממשיך בדברים בלשום נוכח לחזק כל אחד מישראל לשמור את המצוות לאחר כניסתם לארץ:
- לאחר שתיכנס אל הארץ המובטחת ותזכה בערים, בתים, בורות חצובים, כרמים וזיתים שלא עמלת עבורם, היזהר שלא תשכח את אלוהים שהוציאך ממצרים והעניק לך את כל הטוב הזה.
- אל תעבוד אלוהים אחרים, פן תעורר את חרון השם שישמיד אותך.
- אל תנסו את אלוהים כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם, בַּמַּסָּה.
- שמור את המצוות והתנהג באופן טוב וישר וכך תירש את הארץ ותהדוף את כל אויביה.
- כשבנך ישאל מדוע עליו לקיים את המצוות והחוקים ספר לו את סיפור יציאת מצרים ואת מתן המצוות והחוקים לעם ישראל.
- אלוהים יעניק לך את הכח להביס עמים זרים היושבים בארץ.
- אסור לך לכרות עימם ברית או לחוס עליהם.
- אסור לך להתחתן עימם.
- חובה עליך להרוס את מזבחותיהם.
אלוהים בחר בכם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל–פְּנֵי הָאֲדָמָה. אלוהים נאמן לעם שכרת ברית עם אבותיו ומעניש את שונאיו. שמור את המצוות והחוקים.