הפרשה הרביעית בספר "בראשית" ובתורה כולה.
הכנסת אורחים – ספר בראשית, פרק יח – פסוקים א-טו
אלוהים נגלה אל אברהם באופן נסתר: אברהם יושב בפתח האוהל בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא בשעות החום ורואה לנגד עיניו שלושה אנשים. אברהם רץ לקראתם ומשתחווה בפניהם. אברהם מבקש מהם בתחינה שלא ימשיכו בדרכם, שישטפו את רגליהם במים וינוחו מתחת לעץ בזמן שיגיש להם ארוחה. האורחים מסכימים.
אברהם ממהר לאוהל ומבקש משרה שתכין עוגות; הוא מגדיל עוד לעשות כשלוקח עגל ומבקש מהנער (ישמעאל?) לשחוט ולהכין אותו לארוחה. אברהם מגיש לאורחים ארוחה דשנה הכוללת בשר עגל, חמאה וחלב (בטרם נקבע שיש להמתין 6 שעות) והם מתענגים עליה. האורחים שואלים את אברהם היכן נמצאת אשתו והוא משיב שהיא נמצאת בתוך האוהל (אני בחרדתי הייתי מייד חושב שהם מתכננים לרצוח אותי ולאנוס אותה). האורחים מבשרים לאברהם ששרה עומדת ללדת ושרה שעומדת בפתח האוהל שומעת את הדברים.
אברהם ושרה כבר אנשים זקנים ושרה חלדה מלהיות פוריה ועל כן היא צוחקת על עצמה ועל בעלה כלא מאמינה שהדבר אפשרי וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה–לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. אלוהים שואל את אברהם מדוע צחקה שרה כלא מאמינה שבגילה תוכל להביא ילדים? לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד—וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הרי אלוהים הוא כל יכול ותיווכחו לגלות כי שרה תלד בן. שרה מכחישה שצחקה ומפרשת זאת כיראת השם, אך בורא עולם יודע רחשי לב לא מקבל את דבריה וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ.
[הערת שוליים
התורה מלמדת אותנו שיעור נפלא על חשיבות שמירת שלום בית כמעט בכל מחיר. בעוד שרה לעגה כלא מאמינה שבגילם המוופלג יביאו ילד לעולם, אלוהים מסתיר מאברהם ששרה לעגה לפוריותו בשל גילו המופלג. אלוהים בכבודו ובעצמו מלמד אותנו שלא צריך לספר את הכל אם יגרום הדבר לסכסוך בין אנשים, ובפרט כשמדובר בשמירה על שלום בית]
סדום ועמורה – ספר בראשית, פרק יח – פסוקים טז-לג
האורחים הולכים לדרכם תוך שמשקיפים על סְדֹם כשאברהם מלווה אותם. אלוהים שוב מברך את אברהם שצאצאיו יהיו רבים ושעמי העולם יתברכו מהם כי אברהם עתיד ללמד את בניו ואת צאצאיו לשמור את דרכי האל וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. אלוהים מגלה לאברהם שזעקת הערים סְדֹם וַעֲמֹרָה גדולה על שום חטאיהם המרובים של אנשיהן. האורחים פונים ללכת אל עבר סדום ואברהם נותר לעמוד בפני אלוהים. אברהם מנסה לרכך את כעס אלוהים שלא ישמיד צדיקים עם רשעים אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר;. אלוהים משיב שאם ימצא בעיר 50 צדיקים לא ישמיד את תושביה. אברהם חושש שיתפסו אותו במספר שנקב ומחל במשא ומתן עם אלוהים שלא ישמיד את העיר גם אם ימצאו בה רק ארבעים / שלושים / עשרים עד שלבסוף מסכימים על עשרה צדיקים (מניין). אלוהים ממשיך בדרכו (ואולי הכוונה לאורחים?) ואברהם נותר במקומו.
[הידעת?
מקור החיוב במניין מתפללים בעת תפילות שחרית, מנחה, ערבית ומוסף נשען על הכתוב בפרשת שלח בסיפור המרגלים, אז הסיקה הגמרא שציווי אלוהים על משה ואהרון שיבדלו מתוך העדה (10 המרגלים), משמעו שמספר האנשים המינימלי לצורך עדה = 10 איש במספר. והנה אנו מוצאים גם כאן בפרשת וירא איזכור ראשון למניין במובן שזהו המספר המינימלי של אנשים הנדרש להציל את בני עירם. בכוחם של מניין מתפללים ללמד זכות על חוטאים במקום מושבם.]
פצצת אטום – ספר בראשית, פרק יט – פסוקים א-כט
שני המלאכים (לא היו שלושה?) מגיעים סְדֹמָה ופוגשים את לוט היושב בשער העיר. לוט (ניחן בהכנסת אורחים כדודו) ממהר לקראתם ומשתחוה. הוא מבקש מהם שיבואו להתארח בביתו, לשטוף רגליהם אחרי הדרך הארוכה ובבוקר ימשיכו בדרכם. האורחים מסרבים ומודיעים כי ילונו ברחוב. לוט לא מקבל לא כתשובה ומפציר בהם שיענו להזמנתו עד שהם ניאותים לכך. לוט מארחם ביד נדיבה, עורך להם משתה, אופה עבורם מצות והם סועדים. בטרם הלכו לישון צרו אנשי העיר על פתח הבית ודרשו שיוציא אותם וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל–הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד–זָקֵן: לוט נזעק להגן על אורחיו ומציע להמון את שתי בנותיו הבתולות שיעשו בהן ככל העולה על רוחם, העיקר שלא יפגעו באורחים כי הם זכאים להגנתו כמי שחוסים תחת קורתו. ההמון לא נענה לעסקת החליפין ומפצירים בלוט שיסגיר את האורחים עד אשר מתחילים לשבור את הדלת. המלאכים משכו את לוט לפנים הבית וסגרו את הדלת תוך שהכו את ההמון באור מסנוור עד אשר לא יכלו למצוא את פתח ביתו של לוט.
המלאכים מבקשים מלוט שיוציא מהעיר את כל משפחתו ומודיעים לו שאלוהים שלח אותם להשמיד את המקום. לוט מודיע לחתניו לעזוב את העיר כיוון שאלוהים עומד להשמיד אותה והם לועגים לו כאינם מאמינים. עם עלות השחר המלאכים מפצירים בלוט לעזוב את העיר עם אשתו ובנותיו פן יספה אף הוא עם תושביה. לוט מתמהמה והמלאכים אוחזים בו באשתו ובשתי בנותיו מתוך חמלת אלוהים כלפיו ומוציאים אותם מהעיר. המלאכים מזהירים את לוט ומשפחתו שימשיכו וימלטו אל ההר ושלא יסתכלו לאחור. לוט מבקש את רשותם להימלט לעיר מִצְעָר והם נענים לבקשה. לוט קורא לעיר בשם צוֹעַר.
אלוהים ממטיר גופרית ואש על סדום ועל עמורה וַיהוָה, הִמְטִיר עַל–סְדֹם וְעַל–עֲמֹרָה—גָּפְרִית וָאֵשׁ: מֵאֵת יְהוָה, מִן–הַשָּׁמָיִם ומשמיד את כל החיים בה (פצצת האטום הראשונה בהיסטוריה) אשת לוט מביטה לאחור והופכת לנציב מלח וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח.
אברהם משכים בבוקר, משקיף על פני סְדֹם וַעֲמֹרָה ועל כל אֶרֶץ הַכִּכָּר ומבחין בקיטור עשן מיתמר לשמיים. אלוהים זוכר את אברהם והציל את לוט אחיינו.
[הידעת?
בחודש אוגוסט 1945 בשלהי מלחמת העולם השנייה הוטלו שתי פצצות אטום מהאוויר על שתי ערים באימפריה היפנית שנלחמה לצד גרמניה הנאצית. הפצצה הראשונה כונתה "ילד קטן" והטלה על העיר הירושימה שביפן והשנייה שכונתה "איש שמן" הוטלה על העיר היפנית נגסקי, שלושה ימים לאחר מכן. אומדן ההרוגים בהתקפה הגרעינית עמד על 130,000 איש ועוד כ-100,000 מתו כתוצאה מהשפעות הקרינה הגרעינית במשך שנים. שישה ימים בלבד לאחר המתקפה חתם קיסר יפן על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית ובכך תמה מערכת המלחמה באסיה ובאוקיינוס השקט.]
בנות לוט – ספר בראשית, פרק יט – פסוקים ל-לח
בתום האסון לוט עולה מִצּוֹעַר ועובר לשבת במערה בתוך ההר יחד עם שתי בנותיו, לאחר ששכל את אשתו. הבת הבכורה סבורה שכבימי המבול הם היחידים שנותרו בעולם ואומרת לצעירה ממנה שאביהן זקן ואין מי שיעמיד להן כעת צאצאים וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל–הָאָרֶץ. ולכן מציעה מזימה להשקות את אביהן ביין על מנת שישכבו עימו ויכנסו להריון (מה נוח היה אומר על זה?). כך אכן היה, הן משקות את לוט ביין והבכורה שוכבת עימו. לוט מתעורר בבוקר ולא זוכר דבר. הבכירה מגלה לצעירה ששכבה עם לוט ומפצירה בה שגם הלילה ישקו אותו ביין עד שישתכר ואז הצעירה תשכב עימו. כך אכן היה, הן משקות את לוט ביין והצעירה שוכבת עימו. לוט מתעורר בבוקר ולא זוכר דבר. שתי הבנות נכנסות להריון מאביהן. הבכירה יולדת זכר וקוראת לו מוֹאָב, אבי העם המואבי. הצעירה יולדת זכר וקוראת לו בֶּן–עַמִּי, אבי בני עמון (הירדנים).
אבימלך מלך גרר – ספר בראשית, פרק כ – פסוקים א-יח
אברהם עובר ממקום מושבו אל הַנֶּגֶב ומתיישב בין קָדֵשׁ לבין שׁוּר ומתגורר בממלכת גְרָר. אברהם, למוד ניסיון, שוב אומר ששרה היא אחותו ולא אשתו על מנת שלא יהרגו אותו בשל יופיה. וכמו במקרה פרעה, גם מלך גרר, אֲבִימֶלֶךְ, חומד את יופיה ולוקח אותה לעצמו. אלוהים נגלה לאבימלך בחלום ומבשר לו כי דינו למות על שום שלקח לעצמו אשת איש. אבימלך נבהל ומשום שלא נגע בשרה מתחנן בפני אלוהים שלא יהרגו כיוון שנאמר לו שהיא אחות אברהם והוא לקחה בתום לב ולא בכוונה רעה. אלוהים מבשר לו בחלום שידע כי נהג בתום לב ולכן גרם לו שלא ירצה לגעת בה עד כה. אלוהים מורה לו שישיב את שרה לאברהם ומגלה לו שאברהם נביא וכך יתפלל עליו אברהם ואבימלך יחיה, אחרת ימות הוא וכל אשר לו.
אבימלך מתעורר בבוקר, ומספר את מעשה החלום לכל עבדיו שיראים מכך מאד. אבימלך מזמן את אברהם וכבמקרה פרעה שואל אותו מה היה חטאם עימו שכך נהג עימם והביא עליהם חטא גדול. אברהם משיב לאבימלך שראה שהאנשים בממלכתו אינם יראי שמיים ועל כן ידע שיהרגו אותו אם ידעו ששרה היא אשתו. אברהם מסביר ששרה היא אחותו מאותו אב, אך לא מאותה אם (ידוע לי שהיא אחייניתו) כך שהיא גם אחותו וגם אשתו (לבדוק אם זה מה שהוא אכן טען כי זה לא ברור).
אבימלך מעניק לאברהם צאן ובקר, עבדים ושפחות ומשיב לו את אשתו. כן מעניק לו רשות להתיישב בכל מקום שבו יחפץ בארצו. אבימלך אומר לשרה שנתן שהעניק כסף לאחיה הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ. כפי שבישר אלוהים בחלום, אברהם מתפלל לאלוהים ובכך מתרפא אבימלך ונשות ביתו והן זוכות ללדת לאחר שאלוהים חסם את רחמן על שום שחמד את שרה.
יצחק – ספר בראשית, פרק כא – פסוקים א-ח
אלוהים מקיים את אשר הבטיח (דרך המלאכים) ושרה מתעברת ויולדת בן. וַיהוָה פָּקַד אֶת–שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.
[הידעת?
בפרשת יתרו רש"י מפרש את הפסוק וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן–הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. שאמירה היא לשון רכה בעוד דיבור/היגד הוא לשון קשה. מכאן אנו לומדים שהתורה רומזת שאלוהים היטיב עם שרה לאחר שנים של סבל, כפרי מתוק הנקטף לאחר עמל רב.]
אברהם קורא לבנו יִצְחָק ומל אותו במלוא שמונה ימים כפי שציווה אותו אלוהים. אברהם בן מאה שנה בהיוולד יצחק, בנו. שרה אומרת שאלוהים עשה עימה צחוק כיוון שכל מי שישמע על כך שהביאו ילד לעולם בגיל כה מתקדם יצחק על כך. הילד גדל וביום שנגמל מלינוק אברהם עורך משתה גדול.
הגירוש שיחזור אלינו בבומרנג – ספר בראשית, פרק כא – פסוקים ט-כא
שרה מבחינה בישמעאל, בן הגר האמה המצרית, מצחק וחוששת להשפעה שלילית על בנה. היא מבקשת מאברהם שיגרש את הגר ואת בנה כיוון שלא רוצה שישמעאל יירש את אברהם יחד עם יצחק. אברהם מרגיש רע מאד לעשות זאת, אך אלוהים אומר לו לעשות כל מה שאשתו מבקשת ממנו (וזהו ייעוץ הנישואין הראשון בהיסטוריה) כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: ואלוהים מסביר זאת בכך שמשניהם יבואו לעולם צאצאים רבים, אך ריבוי צאצאיו שילכו בדרכו יתקיים מיצחק כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.
עם עלות השחר, אברהם נותן לחם ונאד מים להגר ומשלח אותה ואת בנה באכזריות אל המדבר. הגר תועה בדרך הצחיחה בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. עד שאזלו המים והיא משליכה את בנה תחת אחד השיחים שיחסה בצילו הדל. הגר מתרחקת על מנת שלא תחזה במות בנה וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל–אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; ומתייפחת בבכי. אלוהים שומע את קול הנער ומלאך אלוהים קורא לה מן השמיים ומבקש ממנה שלא תפחד כיוון שאלוהים שמע את קול הנער מַה–לָּךְ הָגָר; אַל–תִּירְאִי, כִּי–שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל–קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא–שָׁם. . המלאך מורה לה לשאת את הנער החלש ולהחזיק בידו כי ייצאו ממנו צאצאים רבים. אלוהים פוקח את עיניה והיא מבחינה בבאר מים וממלאת ממנו את נאד המים ומשקה את בנה. אלוהים משגיח על הנער שגדל במדבר ונהפך למלומד בלוחמה וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב, בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי, רֹבֶה קַשָּׁת. ישמעאל יושב בְּמִדְבַּר פָּארָן ואימו משיאה אותו עם אשה מצרית.
באר השבועה – ספר בראשית, פרק כא – פסוקים כב-לד
אבימלך כבר הבין שאסור לו להתעסק עם הבן האהוב של אלוהים ומבקש לכרות ברית עם אברהם על מנת להבטיח שלא יתהפך עליו ולא על בניו ולא על נכדיו, ואברהם נשבע שלא יאונה לו רע, אך מוכיח אותו על התנהגותו הנלוזה של חייליו שגזלו את בארות אברהם. אבימלך מתרפס בטענה שלא ידע דבר על כך וגם שאברהם לא סיפר לו על כך. זה מספיק עבור אברהם והוא כורת ברית עם אבימלך. וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית. אברהם מעניק לאבימלך שבע כבשים על מנת לקנות זכות קניינית על הבאר שחפר וקורא לה בְּאֵר שָׁבַע על שום השבועה ביניהם (לא מדובר בבאר שבע שקבע יצחק בפרשת תולדות). אבימלך חוזר אל ארצו אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. אברהם נוטע עץ אשל ומתפלל ומכריז על גדולת אלוהים לעולם.
עקדת יצחק – ספר בראשית, פרק כב – פסוקים א-יט
– ספר בראשית, פרק כב – פסוקים כ-כד