הפרשה התשיעית בספר דברים ופרשה נב במספר בסדר הפרשות.
יהושוע – ספר דברים, פרק לא, פסוקים א-ח
משה נושא דברי פרידה אל עם ישראל. הוא כבר בן מאה ועשרים שנה, השם בישר לו בפרשת חוקת כי לא יעבור את הירדן. אלוהים יעבור לפני העם וישמיד את הגויים שבארץ המובטחת על מנת שהעם יירש את הארץ. משה מבשר בשנית (הפעם הראשונה ארעה בפרשת פנחס) כי יהושע הוא שיוביל את העם לתוך הארץ. אלוהים ישמיד את הגויים כפי שהשמיד את סיחון ועוג מלכי האמורי ואת ארצם בפרשת חוקת. על העם לשדר אומץ ולא פחד. השם לא יעזבם. משה מחזק את יהושוע לפני שליחותו וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל–יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ. השם ילך לפניך ולא יעזבך.
מצוות הקהל – ספר דברים, פרק לא, פסוקים ט-יג
משה כותב את התורה שמרכזת את קורות עם ישראל וספר המצוות והחוקים, נותן אותה לבני שבט הלוי הנושאים את ארון הברית ולזקני העם ומצווה אותם להקריא אותה לעם ישראל בתום שבע שנים בחג הסוכות שבשנת שמיטה במקום אשר יבחר השם (לימים בית המקדש). עליהם יהיה להקהיל את העם, לרבות נשים וילדים כולל הגר שבקרבם ולהקריא להם את התורה על מנת שהדורות הבאים ידעו וילמדו את התורה במשך כל ימי חייהם בארץ שניתנה להם לירושה.
[עצירת שוליים
בתקופת המקרא נהגו לסיים שני מחזורי קריאה בתורה אחת לשבע שנים (שני מחזורים ולא אחד, כיוון שמספר הפסוקים בכל יום שבת היה קטן מדי), כאשר הכהן הגדול הקריא מהתורה בכל שנה והמלך היה מסיים את הקריאה בחג הסוכות לאחר תום השנה השביעית, כשקהל גדול נאסף לשמוע את דבריו במנהג שכונה 'מצוות הקהל'. במהלך גלות בבל שינו היהודים את הנוהג והקיפו מחזור קריאה במשך שנה אחת על מנת לשמור על אחידות בין כל הקהילות שבגלות, מנהג שנשמר עד ימינו אנו וידוע בשם 'שמחת תורה'.]
דבר תורה – ספר דברים, פרק לא, פסוקים יד-ל
השם מדבר אל משה שקרבים ימיו למות הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ומורה לו להתייצב עם יהושוע בפתח אהל מועד, שם אלוהים מתגלה אליהם בדמות של עמוד ענן העומד מעל לפתח אוהל המועד. השם מבשר למשה שלאחר מותו יסטה עם ישראל מדרך הישר וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר–הָאָרֶץ ועל כן יעזוב השם את העם, יסתיר פניו מהם וימצאו אותם רעות קשות. השם מורה למשה לכתוב דברי שירה, שתהיה לעם לעד (מלשון עדות) לדורות בבני ישראל, וזאת מכיוון שיודע הוא שיצרו של עם ישראל עשוי להוביל אותו לחטוא ללא הדרכה נכונה כִּי יָדַעְתִּי אֶת–יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל–הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי.. משה כותב את דברי השירה (שירת 'האזינו' שבפרשת השבת הבאה) ומלמדה את בני ישראל.
השם מצווה את יהושוע חֲזַק וֶאֱמָץ ומעניק לו כח באומרו שיהיה עימו במשך הכניסה אל הארץ המובטחת.
משה מסיים לכתוב את דברי התורה על גבי ספר וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת–דִּבְרֵי הַתּוֹרָה–הַזֹּאת—עַל–סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם., מעניק אותה ללויים נושאי ארון הברית ומצוום לשמרה לצד הארון כעדות, וזאת מכיוון שמכיר הוא את אופיו המרדני של עם ישראל, עוד בימי חייו וגם יודע שימשיכו כך לאחר מותו. משה קורא להם להקהיל את זקני העם ושוטריו בפניו על מנת שיאמר להם את הדברים כשהשמיים והארץ ישמשו כעדים נצחיים, וזאת מכיוון שהוא יודע כי עם ישראל יסטה מדרך הישר לאחר מותו ורעה תמצא אותם. הם עושים כן ומשה מקריא את דברי השירה באזני כל קהל ישראל.