Spread the love

לפרשה הקודמת – וישלח

לפרשה הבאה – מקץ

פרשת "וישב" היא הפרשה התשיעית בספר "בראשית" ובתורה כולה ומונה 112 פסוקים במספר. הפרשה משתרעת על פני תקופה של כ-11 שנה מהיותו של יוסף נער ועד ליום שבו פתר את חלומות שרי פרעה. את הפרשה קוראים לרוב בשבת שלפני חנוכה, או בשבת הראשונה של החג.

אירועי הפרשה…

יוסף בעל החלומות – ספר בראשית, פרק לז, פסוקים א-יא

יעקב יושב בארץ כנען ובנו יוסף כעת נער בן 17 שנים. הוא מלווה את אחיו רועי הצאן. יוסף מרגיש קרוב יותר לבני השפחות (דן, נפתלי, גד ואשר) מאשר לבני לאה (ראובן, שמעון, לוי, יהודה, ישככר וזבולון) ומדווח לאביו על מעשיהם השליליים, דוגמת אכילת בשר מן החי, התייחסות מזלזלת לבני השפחות; ישראל אוהב את יוסף יותר מכל בניו וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ ומכין לו כותונת פסים וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים המייחדת אותו. האחים רואים שהוא הבן המועדף ושונאים אותו עד כדי כך שלא יכולים אפילו לומר לו שלום.

[עצירת שוליים

בתרגום הרשמי לאנגלית של ספר התורה (תרגום המלך ג'יימס משנת 1611 על ידי הכנסייה של אנגליה) 'כְּתֹנֶת פַּסִּים' תורגמה כ-'מעיל של הרבה צבעים'.

"Now Israel loved Joseph more than all his children, because he was the son of his old age: and he made him a coat of many colours."]

יוסף מתחיל לחלום חלומות ולספר על כך לאחיו שמוסיפים לשנוא אותו אפילו יותר. בחלום ראה אותם קוצרים אלומות בשדה והנה אלומתו קמה וניצבה, בעוד אלומותיהם סובבות אותה ומשתחוות לה. אחיו משיבים לו בבוז הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ על שום שחשים בהתנשאות רבה מצידו. הרי אין הם חיים תחת כל מלך, והנה בא אחיהם ומרמז להם כי הוא ישלוט בהם.

[עצירת שוליים

לימים מתגשם החלום כשרעב כבד נופל על הארץ, האחים נודדים למצרים בתקווה למצוא שם מזון בעוד יוסף הופך למשנה למלך מצרים, בעל שליטה על ממגורות תבואה.]

איור המציג את חלום יוסף (אלומות השדה)

יוסף חולם חלום נוסף, ומספר גם עליו לאחיו בנוכחות אביו. בחלומו הירח, השמש ו-11 הכוכבים משתחווים לו. ישראל גוער בו מול יתר הבנים על כך שמעז לחלום שאביו ואימו ישתחוו בפניו. האחים מתחילים לקנא ביוסף ויעקב לא מספר ליוסף על כך וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר. כזכור, יעקב חווה בעצמו את כוחם הנבואי של חלומות בעת שחלם על 'סולם המלאכים' כך שייתכן שהאב מבין את הכח הנבואי בחלומות יוסף ומעדיף שלא לדבר על כך על מנת שלא ללבות את חימת הבנים.

[עצירת שוליים

ייתכן שהשמש, הירח והכוכבים הם רמז לאלי מצרים, אשר ירכינו ראשם בפני אלוהי ישראל בעת עשר המכות שניחתו עליהם, כשהמכה הנוספת ניתנה על ידי מקל אהרון שאכל את התמסח.]

איור משנת 1894 המציג את חלום יוסף (השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים)

 

יוסף וכתונת הפסים- ספר בראשית, פרק לז, פסוקים יב-לו

האחים, רועי צאן, יוצאים לרעות את המקנה בשכם. יוסף נשאר עם אביו בחברון. יום אחד מבקש ישראל מיוסף לצאת לבדוק את שלום אחיו והמקנה ולחזור ליידע אותו. יוסף מזדרז לציית לאביו, יוצא לדרך, מגיע לשכם ולא מוצא אותם. פלוני המבחין בו שואל אותו לפשר מעשיו ויוסף משיב אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ. הפלוני משיב לו כי שמע את אחיו מספרים על כך שפניהם מועדות אל דותן דֹּתָיְנָה. יוסף ממשיך בדרכו ואחיו מבחינים בו ממרחק על שום כתונת הפסים.

[אצבע על המפה…

המרחק בין חברון לשכם הוא כמאה ועשרים קילומטר מספר ימי הליכה. תל דותן ממוקמת שלושים קילומטר צפונית משכם.]

האחים מכנים אותו בבוז הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה—בָּא זוממים להמיתו, להשליך את גופתו לבור ולשקר שחיה טרפה אותו וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ;. בכך גם ישימו סוף לחלומותיו כיוון שמותו יוכיח שהם לא עתידים להתגשם וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.

ראובן, בכור הבנים, לא רוצה במותו ומתכנן להצילו. הוא משכנע את אחיו להשליך את יוסף אל הבור כשהוא בחיים אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם תוך שמתכנן להוציאו משם בשעה מאוחרת יותר ולהחזירו לחיק אביו לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו..

[עצירת שוליים

ראובן הוא בכור הבנים. סביר להניח שרצונו להציל את חיי יוסף נובעת מכך שהאחריות לרציחתו עלולה לדבוק בעיקר בו. בימי קדם נהוג היה להשליך מכשפים לבורות  על מנת לבחון אם כוחות הכישוף שלהם מאפשרים להם לצאת משם בחיים.]

יוסף מגיע אל אחיו, הם מתנפלים עליו, וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו ומשליכים אותו לבור וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם התורה מרמזת שהבור אמנם ריק ממים, אך ייתכן שמלא בדברים אחרים (דוגמת נחשים ועקרבים). הם מתיישבים לאכול ומבחינים באורחת ישמעאלים מהגלעד בדרכם למצרים כשגמליהם נושאים בשמים, שרף ושורשי עשבים.

יהודה מציע שבמקום לתת ליוסף למות בבור מַהבֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶתאָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶתדָּמוֹ מוטב שיפיקו תועלת במוכרם אותו לסוחרים וכך גם איש לא ימצא את גופתו.

[עצירת שוליים

הישמעאלים נהגו לסחור בדלקים המדיפים ריחות רעים; והנה שיירה זו נושאת דברים טובים וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, רמז אפשרי לכך שגורלו של יוסף ישפר.]

כאן דיעות המפרשים חלוקות אם האחים היו אלה שהוציאו את התוכנית לפועל, משכו את יוסף מהבור ומכרו אותו, או שמא (וזו דעתי) ייתכן שהיו אלה סוחרים מדייניים שחלפו במקום והבחינו בו ללא ידיעת האחים. וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר יוסף עובר מיד ליד, ונמכר לישמעאלים בדרכם למצרים וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה.

[עצירת שוליים

דרך הים היא דרך מסחר עתיקה ששימשה סוחרים ממזרח לארץ כנען בדרכם למצרים. המעבר התבצע מהגלעד שבעבר הירדן המזרחי, דרך עמק דותן, שם הושלך יוסף לבור, (איזור נחל חדרה של ימינו) ומשם המשיכו דרומה במישור החוף עד למצרים;

דרכי מסחר עתיקות: דרך המלך (אדום), דרך הים (סגול)

זו הפעם השנייה שבה שכם מוזכרת כמקום המועד לפורענות עבור עם ישראל; שם דינה נאנסה, בסביבותיה נמכר יוסף, ולימים שם נחלקה מלכות בית דוד.]

ראובן מגיע אל הבור לחלץ את יוסף ונחרד לגלות שהבור ריק (המשמעות היא או שהאחים מכרו את יוסף ללא ידיעת ראובן, או שהאחים אכן לא מכרו את יוסף והוא נחטף על ידי המדיינים). ראובן קורע את בגדיו לאות אבל ונחפז לשתף את אחיו בדבר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא. כבכור הוא חושש מהאחריות למעשה. האחים שוחטים עז, טובלים את הכתונת בדם החיה, שולחים אותה לישראל (כנראה עם שליחים) תוך שהשליחים מספרים שמצאו אותה בדרכם ומבקשים ממנו לזהות אם אכן שייכת ליוסף.

 

[איך שגלגל מסתובב לו…

יעקב רימה את אביו עת עטה על גופו עורות גדיים על מנת להתחזות לעשיו והנה כעת בניו מרמים אותו גם הם עם בגד הטבול בדם של אותה החיה.]

ישראל שנחרד מהממצא קורא באבל כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף קורע את שמלותיו, שם שק על מותניו ומתאבל ימים רבים. ילדיו לא מצליחים לנחמו.

בחזרה ליוסף. הוא מגיע למצרים ונמכר על ידי המדיינים (איך זה ייתכן? הרי סופר לנו שהאחרונים שהחזיקו בו הם הישמעאלים. רבי אברהם בן עזרא סבור שמדין וישמעאל הם בני שבט אחד, שנקראו פעם כך ופעם כך. אפשרות נוספת היא שהיו מספר מכירות מדינים-ישמעאלים-מדינים-מצרים)

הם מוכרים אותו לפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִים.

[עצירת שוליים

תפקיד שר הטבחים היה להיות אחראי על שחיטת הבהמות עבור המלך.]

 

תמר ויהודה – ספר בראשית, פרק לח

יהודה ירד מגדולתו, הוא נודד ומתחבר עם חִירָה העֲדֻלָּמִי. הוא פוגש באשה כנענית ששמה לא ידוע בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ, נושא אותה והיא מולידה לו שלושה בנים: עֵר, אוֹנָן ו-שֵׁלָה; ער גדל ואביו משדך לו אשה בשם תמר.

[עצירת שוליים

ייתכן שיהודה ירד מגדולתו לאחר שאחיו היו עדים לאבל הגדול שנגרם לאביהם ומצידם האשימו את יהודה בכך שלא מנע את מכירת יוסף.]

הימים עוברים וער מת, כי מעשיו רעים בעיני האל; תמר נותרת אלמנה ויהודה קורא לאונן לייבם את תמר ולהביא ממנה ילדים.

 

[עצירת שוליים

[ייבום היא מצוות עשה המחייבת גבר לקיים יחסים עם אשת אחיו אם נפטר מבלי שהותיר צאצאים אחריו. הילד נועד להמשיך את שושלת אחיו המת.]

אונן, ביודעו שהילד ייקרא על שם אחיו, מקיים עימה יחסים אך שופך את זרעו מחוץ לה וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו (ומכאן המונח 'אוננות' המלווה אותנו מאז כבר 4000 שנה כשכוונתו המקורית מתייחסת לשפיכת זרע שלא למטרת הריון, ולא לעינוג עצמי מתוך שיעמום/בדידות) ומעשיו הרעים מביאים גם עליו את מותו.

יהודה שאיבד שניים מבניו חושש שמדובר באלמנה שחורה פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו מבקש מתמר שתמתין עד אשר שלה יגדל וייקח אותה לאשה. היא מחכה.

 

[מן הטבע…

מין העכביש "אלמנה שחורה" מכונה כך על שום שנקבות האלמנה השחורה ידועות בכך שהן מחסלות את הזכרים לאחר שהן מזדווגות עימם. הנקבות תופסות את הזכר לאחר ההזדווגות, מזריקות לגופו ארס וטורפות את הקורבן]

עוברות השנים, שֵׁלָה גדל אך ההבטחה לתמר לא מקוימת. יהודה מתאלמן וברצונו להתנחם הוא מבקש לנדוד יחד עם חברו, חִירָה, למכור את צמר צאנו בתִּמְנָתָה (אולי זו פטאייה של פעם). תמר ששומעת על כך מחליטה להערים על יהודה, מסירה מעליה את מלבושי האבל, מתעטפת בצעיף שמקשה על זהותה וממתינה לו בצד הדרך כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. יהודה שמבקש להשתמש בשירותיה מציע שישלח לה גדי עיזים תמורת ההנאה. תמר מבקשת ערבון עד קבלת הכסף: טבעת חותמת, הפתיל (שמלה שמתכסה בה) והמטה שבידו. יהודה נעתר, ותמר נכנסת ממנו להריון.

תמר חוזרת להתאבל בבית אביה; יהודה שמבקש להעביר לאשה את גדי העיזים ולקבל חזרה את העירבון שולח את חירה שלא מוצא אותה. חירה אף שואל את תושבי המקום אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם (זונה היושבת בפרשת דרכים) והם משיבים שכלל אינם מכירים אחת שכזו. יהודה שחושש פן יוודע הדבר ויושם ללעג, אומר לחברו שיפסיק לחפש אחריה ושהעירבון יישאר בידה.

[איך שגלגל מסתובב לו…

כשם שכתונת יוסף הוטבלה בדם עז על מנת לרמות את יעקב אביו, כך רומה יהודה כשחיפש לשלם לזונה באמצעות גדי עיזים ואיבד את חפציו.]

בחלוף שלושה חודשים מסופר ליהודה שתמר זנתה ונמצאת בהריון. הוא מורה להוציא ולשרוף אותה (מדוע? כי הוא יכול). כשהיא נלקחת בכח לשריפה היא מבקשת שימסרו ליהודה את החפצים אותם לקחה כעירבון ושיסופר לו שהיא הרתה לאיש שאלו הם חפציו לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה ומבקשת שיזהה למי הם שייכים. יהודה, מזהה את החפצים, מבין מכך את הסיבה למעשיה וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי; וחס על חייה.

תמר יולדת תאומים; בשעת הלידה יד מבצבצת ראשונה והמיילדת קושרת עליה את חוט השני, אך היד נעלמת והתינוק שיוצא ראשון לאוויר העולם לא נושא את החוט. התינוק שנולד ללא החוט נקרא פָּרֶץ (על שום שפרץ ראשון). התינוק הנושא את חוט השני נקרא זָרַח.

אשת פוטיפר – ספר בראשית, פרק לט

בחזרה ליוסף. כאמור, הוא נמכר על ידי הסוחרים לפוטיפר, שר הטבחים של פרעה מלך מצרים. פוטיפר מתרשם לטובה מכישוריו של יוסף ומפקיד בידו את האחריות על ביתו ורכושו. אלוהים מברך את בית פוטיפר שמשגשג בידי יוסף. פוטיפר כה סומך על יוסף עד אשר לא נתן דעתו לדבר מהמתרחש בביתו, פרט למזון על שולחנו (רמז לאשתו) וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל;.

וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. אשת פוטיפר נמשכת ליוסף ומזמינה אותו לשכב עימה. יוסף מסרב על שום הוקרת התודה לפוטיפר שנתן בידו את כל ביתו ורכושו פרט לאשתו, והוא מבקש לכבד זאת. אם יענה להצעתה הוא יחטא לאלוהים. וכך, מידי יום, חזרה אשת פוטיפר על הזמנתה, ויוסף התמיד בסירובו ושמר ממנה מרחק ככל שניתן.

באחד הימים, לא עמדה אשת פטיפר בתשוקתה, תפסה ביוסף בבגדיו כהזמנה שישכב עימה. יוסף המבוהל שלא רצה להתעמת עם הגבירה פשט את בגדו מעליו ויצא מהחדר. אשת פוטיפר קראה למשרתים, הדגישה את מוצאו רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ על מנת לעורר סלידה כלפיו, העלילה על יוסף שניסה לאנוס אותה, וסיפרה שרק לאחר שהחלה לצרוח הוא נמלט ויצא מהחדר תוך שמותיר את בגדו אחריו. כך חזרה גם באוזני פוטיפר, תוך ששיקרה שניסה להימלט מאנשי ביתה, כמי שיודע שעשה מעשה אסור.

ציור משנת 1630 של הצייר האיטלקי גווידו רני המתאר את סיפור המעשה

פוטיפר כעס והשליך את יוסף לבית הסוהר של אסירי המלכות. גם שם זכה יוסף בהשגחה עליונה (בדומה לבור אליו הושלך), הרשים בכישוריו ומצא חן בעיני שר בית הסוהר, אשר העניק לו את האחריות על כל האסירים.

[עצירת שוליים

בית הסוהר השמור לאסירי המלך נמצא, ככל הנראה, באחוזתו של שר הטבחים.]

שר האופים ושר המשקים – ספר בראשית, פרק מ

יום אחד הכעיסו שר המשקים ושר האופים את המלך פרעה, והלה הושלכו יחד תחת משמר שר הטבחים, למקום בו אסור יוסף.

[עצירת שוליים

הפרשנים משיבים שאשמתם הייתה שלפרעה הוגשו מאכלים, כשבמשקה נמצא זבוב ובמאפה נתגלו אבנים. פרעה שלא ידע מי מהשניים אשם במעשה השליך את שניהם למאסר.]

יוסף מנהל את המשמר ופוטיפר פוקד עליו לשרת את השרים. בחלוף הימים, השרים חולמים חלומות ומוטרדים מהמשמעות. כשיוסף פוגש אותם השכם בבוקר ומבחין בפניהם הרעות הוא שואל לשלומם והם משיבים לו על החלומות הלא ברורים חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ. יוסף משיב שהפיתרון בידי אלוהים הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים ומזמין אותם לשתפו בתיאור החלום.

שר המשקים מספר שבחלומו הופיע עלה גפן בעל שלושה שריגים שמבשילים לענבים. כוס פרעה הייתה מונחת בידו והנה הוא סוחט את הענבים לכוס ומגיש על כף יד המלך. יוסף פותר את החלום בהשיבו כי תוך שלושה ימים ישוחרר השר ממאסרו וישוב לשרת את המלך בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשֶׁךָ, וַהֲשִׁיבְךָ, עַל-כַּנֶּךָ; וְנָתַתָּ כוֹס-פַּרְעֹה, בְּיָדוֹ, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.. יוסף מבקש מהשר שיזכור אותו לאחר שישוב לתפקידו, יעשה עימו חסד ויספר עליו לפרעה, כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וגם במצרים נכלא על לא עוול בכפו.

שר האופים התרשם מפתרונו של יוסף ומשתף בחלומו. הוא מספר שבחלומו הוא נושא על ראשו ערימה של שלושה סלים וציפור מנקרת מן המאפים הטובים שבסל העליון. יוסף פותר את החלום בהשיבו שתוך שלושה ימים יוצא השר להורג בתלייה, וציפור תנקר מן הגופה בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ, עַל-עֵץ; וְאָכַל הָעוֹף אֶת-בְּשָׂרְךָ, מֵעָלֶיךָ..

[עצירת שוליים

סביר להניח שידוע היה לשרים שבעוד שלושה ימים ייערך משתה מלכותי בשל מאורע חשוב כלשהו בממלכה, ונהוג היה שאסירים משתחררים מכלאם בצו המלך ביום חג. השרים שהיו מוטרדים מגורלם חלמו חלום הנוגע לתפקידם. הכיצד הבין יוסף ששר האופים הוא שעומד למות? לא ייתכן שציפור תנקר כך ללא חשש ממזון המונח על ראשו של אדם חי. הכיצד הבין ששר המשקים ישוב לתפקידו? החלום חיובי, הגפן פורחת ומבשילה, השר הוא שסוחט אותה ומגיש למלך את המשקה בעצמו.]

כעבור שלושה ימים אכן חל מאורע חשוב, יום הולדת לפרעה, שעורך משתה לכל עבדיו. הוא משיב את שר המשקים לתפקידו, בעוד את שר האופים תולה, בדיוק כפי שפתר יוסף.

[הידעת?

בשנת 1916 פילה בשם "מארי" הוצאה להורג בתלייה ממנוף במדינת טנסי שבארה"ב. את המעשה המחריד הוציא לפועל מנהל הקרקס שהחזיק בפילה, לאחר אירוע שבו הרגה את עובד הקרקס שרכב עליה כשהיכה בה מאחורי אוזנה עם מקל חד. התמונה מהווה עדות ניצחת להתאכזרות קרקסים בבעלי חיים]

[עצירת שוליים

מדוע שר המשקים זכה לחנינה, בעוד שר האופים הומת? רבינו בחיי מסביר שאשמתו של שר המשקים לא הייתה ישירה, כיוון שהזבוב התעופף למשקה לאחר שהוכן, בעוד הכנת מאפה המכיל אבנים, הייתה אשמתו הישירה של שר האופים.

מחשבה יוצרת מציאות? ייתכן שפתרונו של יוסף גרם לשר המשקים להיות מעודד ולשר האופים להפוך למוטרד ועצוב. פרעה שלא ידע תחילה מי מהשניים אשם במעשה, חש שפניו הזעופים של שר האופים מסגירים את אשמתו.]

שר המשקים ששב לתפקידו לא מילא את בקשת יוסף לעשות עימו חסד ולספר לפרעה על הנער. וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.

 

[מסר מהפרשה:

ישראל הכין לבנו הצעיר כתונת פסים על שום חיבתו הרבה כלפיו; באותם הימים הלבוש היה פשוט ולא מגוון ומתן בגד ייחודי ושונה ליוסף ביטא בעיני יתר בניו את רחשי הלב של אב המפלה בין בניו. וכך קרה שמעשה פשוט שכוונתו הייתה טובה הוביל את עם ישראל להשתעבדות במשך כמאתיים שנה במצרים. ועל כך אמרו חז"ל איזהו חכם? הרואה את הנולד.

השימוש בבגד להעברת מוסר משמש כמוטיב חוזר בפרשות האחרונות:

  • בפרשת תולדות אנו לומדים שיעקב עוטה על גופו עורות עיזים על מנת להתחזות לעשיו.
  • בפרשה שלנו האחים מציגים ליעקב את הכתונת ספוגה בדם עיזים על מנת לרמות את אביהם שיוסף נהרג.
  • תמר מתכסה בצעיף ומסתירה את זהותה.
  • תמר שולחת ליהודה את חפציו, לרבות שמלתו, על מנת להוכיח לו שהוא זה שהכניס אותה להריון בסתר.
  • אשת פוטיפר אוחזת בבגדו העליון ומעלילה עליו שניסה לכפות עצמו עליה.

בשפת הקודש המילה בֶּגֶד דומה בזהותה למילה בגידה, וזאת משום שמטרותיהן זהות.בדומה לבֶּגֶד שמסתיר את הגוף, כך הבוגד מסתיר את מעשיו. כך רומזת לנו התורה שהעטיפה החיצונית מסתירה את האמת של בורא עולם. כל אחד מאיתנו עוטה בגד של גוף אשר מסתיר נשמה יהודית קדושה. אם נאכיל רק את הגוף באלכוהול, שופינג, סקס ומתוקים מהר מאד נגלה שאנחנו תמיד נשאר רעבים. דומה הדבר לאדם חולה שמחליט ללכת להסתפר ולקנות בגדים במקום לקחת תרופה. אני יכול להעיד על עצמי שבמשך שנים רבות הייתי רעב למזון רוחני וכלל לא הבנתי במה מדובר. עשיתי סקס עם עשרות נשים, אכלתי שרצים, התנדבתי בארגונים שונים, ביקרתי במקדשים ואפילו ניסיתי להביא ילד לעולם עם בחורה הודית בכפר מרוחק. חשבתי לתומי שכך אמצא מנוחה לנפשי הלא רגועה. רק ביום שבו גיליתי את התורה למדתי אט אט לעצור את מחוגי הזמן, פחות לדאוג, להתנתק מרעל הרכילות ולשון הרע, יותר להאמין בטוב ושאין באמת רע יורד מהעולם. הדרך עוד ארוכה ואני עדיין סוטה ממנה לא מעט פעמים בטעות ולפעמים במכוון, אך אני מבין כעת שאת נפשו של יהודי משביעים בלימוד התורה]

שבת שלום

עידן קפון

לפרשה הקודמת – וישלח

לפרשה הבאה – מקץ

השאר תגובה