פרשה אחד עשר במספר בספר "בראשית" ובתורה כולה.
פרשת ההגנה – ספר בראשית, פרק מד, פסוקים יח-לד
יהודה, בניסיון נואש לשכנע את המשנה למלך לחזור בו מרוע הגזירה, מפריד עצמו מאחיו, ניגש בצעד נחוש ליוסף מבקש את רשותו לגולל בפניו את סיפור הרקע לחזרתם למצרים ועושה כן. יהודה מזכיר למשנה למלך על ששאל אותם אם יש להם הורים, או אחים שנותרו בביתם והם השיבו לו שכן, אב זקן ועימו בן זקונים, ילד יחיד לאמו לאחר שאחיו מת (יוסף יודע שלא מדובר באמת המלאה) יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת; יהודה מזכיר למשנה למלך שהורה להם להביא אליו את אחיהם הצעיר והם מיאנו לעשות כן פן יוותר אביהם לבדו וימות מצער לֹא-יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת-אָבִיו: וְעָזַב אֶת-אָבִיו, וָמֵת.; כן מזכיר לו על שהשיב להם שאם לא יביאו אליו את אחיהם הקטן לא יזכו עוד לראות את פניו אִם-לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אִתְּכֶם–לֹא תֹסִפוּן, לִרְאוֹת פָּנָי.; על שאמרו זאת לאביהם ועל שביקש מהם לחזור למצרים והסבירו לו שלא יוכלו לעשות כן ללא אחיהם הצעיר; וכאן מגיעה התשובה אותה חיכה יוסף במשך שנים רבות לשמוע. יהודה מספר שישראל אמר להם בצער ששני ילדים נולדו לו מאותה אשה, וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה (כעת יודע יוסף שיעקב לא יודע דבר על מכירתו למצרים וסבור כי הוא מת!) ואם יקרה דבר רע לבן השני הוא לא יעמוד בכך וימות בצער גדול.
[עצירת שוליים
כשיוסף נמכר לעבדות הוא לא יכל לדעת אם לאביו היה יד בדבר. במשך כל השנים בהן חי במצרים הוא לא שלח שליחים לכנען לתור אחר המשפחה שנותרה מאחור. כעת עם התוודות יהודה בניסיון להגן על בנימין שנראה כי מוגבל בתיפקודו יוסף יכול להבין שיעקב כלל לא ידע על מה שעלה גורלו, ולקיחת האחריות מצד יהודה עשויה להעיד אף היא על אחריותו שלו למעשה.]
יהודה מבקש את רחמי המשנה למלך, למנוע מצב שבו הם חוזרים לאביהם ללא בנימין וגורמים למותו בצער רב. הוא משיב שהוא עצמו ערב לנער, ואם לא יחזירו הרי שייחשב לחוטא כל חייו. אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי על כן מבקש יהודה להתחלף עם בנימין, הלה ישוחרר לחופשי בעוד יהודה יהיה לעבד יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר–עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.
[עצירת שוליים
האמירה אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי משמשת כהשראה לקירוב יהודים ליהדות. החילוני משול לנער אותו יש להשיב לביתו.]
התוודות – ספר בראשית, פרק מה
יוסף חש שמצוקת אחיו הגדישה את הסאה, קורא לכל אנשיו לצאת את החדר ונותר לבד עימם. הוא פורץ בבכי, והדבר נודע למצרים ומדווח לפרעה. האחים המומים, לא מבינים את פשר המתרחש והמשנה למלך חושף בפניהם את שמו האמיתי אֲנִי יוֹסֵף וחוזר על השאלה אם אביהם אכן עדיין בחיים הַעוֹד אָבִי חָי. האחים המומים ומפוחדים ולא משיבים לו. יוסף מוכיח את קרבתו כשקורא להם על אף היותו לבד וחסר הגנה לגשת לקראתו וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.
מסע הייסורים אותו העביר אותם תם וכעת הוא מתיר לעצמו להרגיע את אחיו ולבקש מהם שלא יהיו עצובים, כיוון שגורלו שפר עליו במצרים. הוא מספר להם שמזה שנתיים מכה הרעב במצרים ונותרו לפניהם עוד חמש שנות בצורת. יוסף רואה במסע שלו למצרים שליחות אלוהית, שמקורה ברצון האל להעבירו למצרים שישלוט על בית פרעה, ולא ברצון האחים לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים.
יוסף מורה לאחיו לחזור לבית אביהם, לגלות לו את זהותו ולקרוא לו לעבור לשבת בארץ גושן עם כל משפחתו ורכושו, שיימצא קרוב אליו רְדָה אֵלַי, אַל-תַּעֲמֹד. וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ-גֹּשֶׁן, וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי. כך יוכל יוסף לדאוג לכלכלת אביו שלא ירעב, ושלא יאבד את רכושו לתוקפים שירצו במזון שישלח לו. יוסף מזכיר את שמו של בנימין בנפרד מאחיו ומבקש שיתארו לאביהם את עושרו הגדול ומעמדו הרם ויביאו אותו אליו.
[עצירת שוליים
חוקרים משערים שמיקומה של ארץ גושן, מקום מושבם של בני ישראל במצרים, מזרחית לדלתת הנילוס.]
וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן–בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו. לאחר מכן מנשק יוסף את כל אחיו תוך שהוא מזיל דמעות. האחים נרגעים, מעכלים את הדברים ופותחים בשיח עימו.
פרעה שומע על המפגש של יוסף עם אחיו ושמח על כך ובעקבותיו גם שריו וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו. פרעה מבקש מיוסף להזמין את אחיו לעבור להתגורר בארץ מצרים והוא יעניק להם מטובה. פרעה מצווה על יוסף להעמיס את חמוריהם במזון, להעניק לאחיו עגלות לשאת את כל משפחותיהם לארץ מצרים ולא להצטער על כליהם (נשקם ?) שישאירו מאחור כי כל טוב מצרים מחכה להם. יוסף עושה כן, מעניק לאחיו צידה לדרך, וכיאה למי שהחל את מסעו בכותנת פסים ונמכר לעבדות עבור בצע כסף נותן מלבוש מפואר אחד לכל אח לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ, חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת, ולבנימין שלוש מאות כסף וחמש חליפות. לישראל שולח יעקב מתנה גדולה של עשרה חמורים נושאים מכל טוב מצרים ועשר אתונות עמוסות מזון. הוא נפרד מאחיו לשלום ומבקש שלא ירגזו בדרך, אולי מחשש שמריבות יגרמו להם שלא להתמסר לבקשה.
האחים חוזרים לאביהם ומגלים לו את זהות יוסף. חולשה תוקפת את יעקב שמתקשה להאמין למשמע אוזניו וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם. האחים מגוללים בפניו את כל שסיפר יוסף וכשהוא מבחין בעגלות העמוסות כל טוב בתקופה של רעב כה קשה, רוח של אושר עוטפת אותו מהידיעה שדבריהם אמת הם ובנו חי וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. יעקב מודיע שהוא יוצא לדרך לזכות לראות את בנו בטרם ימות.
האיחוד – ספר בראשית, פרק מו
ישראל יוצא למסע אל מצרים, מגיע לבאר שבע וזובח זבחים לאלוהים. ייתכן שחשש מיציאתו מארץ כנען בשעת רעב תתפרש כבריחה ומבקש את הדרכתו. בחלומו קורא לו אלוהים בשם יעקב (על אף שאמר שייקרא מעתה ישראל) ויעקב עונה לו וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. אלוהים מזהיר אותו שלא יחשוש לרדת למצרים אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם, אלוהים יירד עימו, אך גם יעלה אותו חזרה לארץ כנען אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה, בעוד יוסף יסגור את עיניו וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ. [זהו רמז לכך שיעקב ימות במצרים, בנו יסגור את עיניו והוא ייקבר חזרה בכנען.]
יעקב ממשיך במסע, כשבני ישראל (מכאן מקור המונח) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם נוסעים אותו ואת משפחותיהם בעגלות ששלח להם פרעה. בניגוד לבקשת פרעה, הם לוקחים עימם את כל רכושם עימם. ואלו הם בני ישראל שבאים מצרימה:
- 33 צאצאיו מלאה;
- 16 צאצאיו מפילגשה זלפה;
- 14 צאצאיו מרחל, כולל יוסף וילדיו;
- 7 צאצאיו מהפילגש בלהה.
סך הכל 70 נפש, כולל נשות יעקב.
כבר נוכחנו לגלות שיהודה לוקח על עצמו בטבעיות את תפקיד ההובלה וכך הוא נשלח לפני המחנה להראות לאביו את ארץ גושן ולהדריכו לשם. יוסף מגיע רכוב על מרכבתו, וכשפוגש אותו וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ שזה היה האופן המקובל לקבלת פנים קרובה באותם הימים.
יעקב לא משתחווה בפני בנו ומגלה שהאבן הגדולה נגולה סוף סוף מעל ליבו (כעבור 22 שנה, תקופה דומה לתקופה הארוכה שבה לא ראה את אביו יצחק) אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי.
יוסף רוצה שבני ישראל יישבו בארץ גושן ולא במצרים כפי שהורה פרעה ומשתף אותם בכך שיגיד לפרעה שכעת הם רועי צאן הָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן, כִּי-אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ; ומדריך אותם שאם המלך יחקור לפשר מעשיהם עליהם לומר לו שתמיד היו אנשי מקנה וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד-עַתָּה. מדוע? מכיוון שמקצוע רעיית הצאן נחשב לטומאה במצרים וכך הם יתיישבו בארץ גושן בַּעֲבוּר, תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן..
[עצירת שוליים
אנשי מקנה נחשבו לבעלי מלאכה מכובדת, אחראים על הטיפול בכל המקנה, לרבות שוורים ופרות, ולפרעה היו שרים הממונים על מלאכה זו; רועי צאן, לעומתם, רעו את העיזים והכבשים בחיפוש אחר מזון, דבר שנחשב לטומאה אצל המצרים. ייתכן שעמים זרים לא טיפחו את הצאן באותו האופן שבו נהגו המצרים במשנה זהירות.]
היורדים – ספר בראשית, פרק מז, פסוקים א-יב
יוסף מדווח לפרעה שמשפחתו הגיעה מארץ כנען עם כל הצאן והבקר שברשותם והם נמצאים בארץ גושן. הוא בוחר חמישה מהאחים בלבד (אולי את הפחות חזקים למראה מביניהם) ומציגם למלך. פרעה שואל אותם למקצועם (כפי שיוסף חזה שיקרה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-אֶחָיו, מַה-מַּעֲשֵׂיכֶם; והם מתבלבלים ומשיבים לו שהם רועי צאן (במקום אנשי מקנה כפי שהונחו להגיד) רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ–גַּם-אֲנַחְנוּ, גַּם-אֲבוֹתֵינוּ., כאבותיהם לפניהם; הם נדדו למצרים כיוון שרעב כבד נפל על ארץ כנען ואין מרעה לצאן, ומבקשים את רשותו כעת להתיר לעבדיו לשבת בארץ גושן. פרעה לא משיב להם ומטיל על יוסף כעת את האחריות אָבִיךָ וְאַחֶיךָ, בָּאוּ אֵלֶיךָ (על אף שהורה לו להביאם אליו) מעניק לו את ברכתו שמשפחתו תשב בארץ גושן ומורה לו שאם יימצא מביניהם אנשי חיל (משמע עליו למצוא) עליו להביא אותם אליו והם ימונו לשרי מקנה וְאִם-יָדַעְתָּ וְיֶשׁ-בָּם אַנְשֵׁי-חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל-אֲשֶׁר-לִי..
יוסף מציג כעת את יעקב שמברך את המלך. פרעה שואל לגילו (ולא לשלומו) של האדם הזקן שמולו כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ., והלה משיב לו מאה ושלושים שנה, תוך שבחוכמתו מנמיך קומה אל מול המלך שחייו רעים ולא השיג בחייו את שהשיגו אבותיו מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.. פרעה לא משיב לו. יעקב מברך את פרעה ויוצא.
יוסף מושיב את משפחתו במצרים, מעניק להם חלקת אדמה גדולה בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס, ודואג להם למזון לפי צורכם.
[עצירת שוליים
בני ישראל התיישבו על מקניהם בארץ גושן שבדלתת הנילוס ולא במרכז מצרים שעל היאור. סביר שאדמה זו הייתה קשה למגורים, אך טובה למרעה וכך כל הצדדים הרוויחו לטווח הקצר מהעסקה. פרעה זכה באנשים מיומנים שהכשירו את המקום לחקלאות וטיפחו את מקנה המלך ובני ישראל זכו בכרי מרעה מבלי להיטמע במצרים. ארץ רעמסס היא ארץ גושן, ארצו של בן (מסס) אל השמש (רע).]
בית עבדים – ספר בראשית, פרק מז, פסוקים יג-כז
הרעב במצרים ובכנען קשה מאד, הן מתעייפות מפני הרעב. יוסף מעביר לפרעה את כל הכסף שנצבר ממכירת הבר. למצרים ולכנענים לא נותר עוד כסף לרכוש מזון. המצרים קוראים ליוסף לתת להם מזון גם בהתרוקן הכסף, ויוסף נזהר מלהיכנע ללחץ ומשיב להם שישלמו במקנה. המצרים עושים כן ובמשך שנה וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים (הפעם הראשונה שבה מוזכרים סוסים בתורה) מעניק להם יוסף מזון תמורת סוסים, צאן, בקר וחמורים.
בשנה שלאחר מכן מתרוקנים המצרים גם מהמקנה וקוראים ליוסף לתת להם מזון כאשר כל מה שנותר להם להציע זה את גופם ואת אדמתם וקוראים לו בייאוש קְנֵה-אֹתָנוּ וְאֶת-אַדְמָתֵנוּ, בַּלָּחֶם; וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ, עֲבָדִים לְפַרְעֹה לקנות אותם ולהפוך אותם לעבדים. יוסף מלאים את אדמות המצרים, פרט לאדמת הכוהנים המקבלים הקצבות מזון מהמלך, ומעביר את העם לערים (מונע ישיבת קבע והשתייכות שבטית לאיזור מסוים) וכך הופכת מצרים לבית עבדים!
יוסף מבין שלמצרים לא נותר כעת דבר, פונה לעם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת-אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה ובתבונתו על אף שקנה את חירותם לא הופך אותם לעבדים, אלא לאריסים ומעניק להם זרעים לשתול באדמה המולאמת על מנת לכלכל את עצמם ואת בני ביתם, תוך שקובע שחמישית מהתבואה תועבר לפרעה כמס. כך זוכה גם בהוקרת תודה מהעם וגם בהעצמת אוצר הממלכה וַיֹּאמְרוּ, הֶחֱיִתָנוּ; נִמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה.
בכל הזמן הזה בני ישראל יושבים בארץ גושן ומפרים אותה מאד. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד.
השם יברך אתכם,
עידן קפון