הפרשה ה-24 במספר בסדר הפרשות והפרשה הפותחת את החומש השלישי של ספר "ויקרא", המכונה גם בשם "תורת כהנים" משום שבחומש זה מצווה אלוהים את עבודת הכהנים במשכן.
פרשת "ויקרא" עוסקת בסדר הקרבת הקורבנות על סוגיהם השונים (עולה, שלמים, חטאת ואשם).
קורבן עולה מן הבקר – פרק א – פסוקים א-ט
אלוהים קורא למשה מפתח אוהל מועד וַיִּקְרָא, אֶל–מֹשֶׁה ומורה לו את תורת הקרבת הקורבנות.
קורבן עולה – קורבן שכולו עולה באש ולא נותרים ממנו חלקים לאכילה.
- אם הביאו קורבן מן הבקר:
- הקורבן זכר שאין בו מום.
- על בעל הקורבן לסמוך ידיו על ראש הבקר והקורבן ישמש לו לכפרה על מעשיו.
- בעל הקורבן או שלוחו שוחטים את הפר וְשָׁחַט אֶת–בֶּן הַבָּקָר, לִפְנֵי יְהוָה
- על הכהנים להתיז את הדם על סביבות המזבח וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, אֶת–הַדָּם, וְזָרְקוּ אֶת–הַדָּם עַל–הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
- יש להפשיט את הבקר מעורו ולבתר אותו לחלקיו השונים.
- על הכהנים להדליק אש על המזבח.
- על הכהנים לשרוף באש את הנתחים, ואת הראש ואת החלב שמכסה את איברי העיכול אֶת–הָרֹאשׁ וְאֶת–הַפָּדֶר.
- על בעל הקורבן או שלוחו מוטל לשטוף במים את הקרביים ואת כרעי הבקר (חלקים מלוכלכים מטיבם) וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו, יִרְחַץ בַּמָּיִם
- הכהן ישרוף גם חלקים אלו באש המזבח על מנת לפייס את אלוהים וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת–הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ–נִיחוֹחַ לַיהוָה.
קורבן עולה מן הצאן – פרק א – פסוקים י-יג
- אם הביאו קורבן מן הצאן (כבש או עז):
- הקורבן זכר שאין בו מום.
- על בעל הקורבן או שלוחו לשחוט את הקורבן על ירך צפון של המזבח וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ, צָפֹנָה—לִפְנֵי יְהוָה.
- על הכהנים להתיז את הדם על סביבות המזבח.
- על בעל הקורבן או שלוחו לבתר את הקורבן לחלקיו השונים, לצד ראשו והחלב שמכסה את איברי העיכול.
- על הכהנים לשרוף באש חלקים אלה.
- על בעל הקורבן או שלוחו מוטל לשטוף במים את הקרביים ואת כרעי הצאן (חלקים מלוכלכים מטיבם).
- הכהן ישרוף גם חלקים אלו באש המזבח על מנת לפייס את אלוהים וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת–הַכֹּל , וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה—עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה.
קורבן עולה מן העוף – פרק א – פסוקים יד-יז
- אם הביאו קורבן מן העוף (תור בוגר או יונה צעירה):
- הכהן לוקח את הקורבן ושם אותו על המזבח.
- הכהן מולק את ראש הקורבן וּמָלַק אֶת–רֹאשׁוֹ (על-פי רשי והרשב"ם לכהן הייתה ציפורן חדה באמצעותה היה משסף את ראש הציפור) ומקיז את הדם על קיר המזבח.
- הכהן מסיר את החלקים הפנימיים ואת הנוצות וְהֵסִיר אֶת–מֻרְאָתוֹ, בְּנֹצָתָהּ ומשליך אותם לצד מזרח במקום שבו היו מניחים את הדשן לשריפה על המזבח.
- הכהן משסע את הכנפיים, אך מותיר אותן מחוברות לגוף.
- הכהן שורף את הקורבן על המזבח על מנת לפייס את אלוהים עֹלָה הוּא, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ—לַיהוָה.
מנחת סולת – פרק ב – פסוקים א-יג
ניתן להקריב גם קורבן חיטה מהסוגים הבאים:
- מנחת סולת
- על בעל הקורבן ליצוק עליה שמן ולפזר עליה לבונה.
- על בעל הקורבן להביא את המנחה לכהנים.
- הכהן קומץ וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מן הסולת ומן השמן (ממלא את הנפח שנוצר כתוצאה מקיפול 3 אצבעות) ואוסף את כל הלבונה ומעלה אותם באש על המזבח.
- החלק שנותר שמור לאהרון הכהן ולבניו.
- מנחת מאפה תנור
- מצות מקמח סולת בלולות בשמן (בצק עבה מעורבב בשמן לפני האפייה).
או
- רקיקי מצות משוחים בשמן (בצק דק והמצות נמרחות בשמן לאחר האפייה).
[בהודו נהוג לאכול את הפאפאד שמזכיר מאד רקיקים אלה].
- מנחה על המחבת
- מצה מקמח סולת שנבלל בשמן.
- לאחר האפייה יש לחלק את המצה לפתיתים וליצוק עליהם שמן.
- מנחת מרחשת (כלי לטיגון עמוק)
- עשויה מסולת המעורבב בשמן.
סדר ההקרבה:
- את המנחה יש להביא לכהן
- הכהן יגיש את המנחה אל המזבח.
- הכהן בוצע חלק מהמנחה וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן–הַמִּנְחָה אֶת–אַזְכָּרָתָהּ (את אשר קמץ יחד עם כל הלבונה והם נקראים בשם זה, מכיוון שעל ידי ההקטרה בעל הקורבן נזכר לטובה לפני השם).
- הכהן מקטיר על המזבח את החלק שבצע על מנת לפייס את אלוהים אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה.
- מה שנותר מן המנחה נמסר לאהרון הכהן ובניו.
כללים מנחים:
- אסור להקטיר חמץ. את כל המנחות יש לאפות עד להחמצת הבצק.
- שאור ודבש (דבורים או פירות מתוקים) שגורמים להחמצת הבצק אסורים בהקטרה זו כִּי כָל–שְׂאֹר וְכָל–דְּבַשׁ, לֹא–תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָה אך מותרים בהקרבה בראשית הביכורים (גם אז אינם נשרפים על המזבח אלא מונפים ונמסרים לכהנים וְאֶל–הַמִּזְבֵּחַ לֹא–יַעֲלוּ, לְרֵיחַ נִיחֹחַ).
- את כל הקורבנות (מנחות סולת וקורבנות בשר) יש למלוח וְכָל–קָרְבַּן מִנְחָתְךָ, בַּמֶּלַח תִּמְלָח כאות לברית עם אלוהים וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ, מֵעַל מִנְחָתֶךָ;
[חכמים מפרשים שבדרך זו מפייס אלוהים את המים התחתונים שהופרדו מהמים העליונים בימי הבריאה ודרך המלח זוכים הם להיות קרובים לאלוהים.]
מנחת סולת – פרק ב – פסוקים א-יג
ניתן להקריב גם קורבן חיטה מהסוגים הבאים:
- מנחת סולת
- על בעל הקורבן ליצוק עליה שמן ולפזר עליה לבונה.
- על בעל הקורבן להביא את המנחה לכהנים.
- הכהן קומץ וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מן הסולת ומן השמן (ממלא את הנפח שנוצר כתוצאה מקיפול 3 אצבעות) ואוסף את כל הלבונה ומעלה אותם באש על המזבח.
- החלק שנותר שמור לאהרון הכהן ולבניו.
- מנחת מאפה תנור
- מצות מקמח סולת בלולות בשמן (בצק עבה מעורבב בשמן לפני האפייה).
או
- רקיקי מצות משוחים בשמן (בצק דק והמצות נמרחות בשמן לאחר האפייה).
[בהודו נהוג לאכול את הפאפאד שמזכיר מאד רקיקים אלה].
- מנחה על המחבת
- מצה מקמח סולת שנבלל בשמן.
- לאחר האפייה יש לחלק את המצה לפתיתים וליצוק עליהם שמן.
- מנחת מרחשת (כלי לטיגון עמוק)
- עשויה מסולת המעורבב בשמן.
סדר ההקרבה:
- את המנחה יש להביא לכהן
- הכהן יגיש את המנחה אל המזבח.
- הכהן בוצע חלק מהמנחה וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן–הַמִּנְחָה אֶת–אַזְכָּרָתָהּ (את אשר קמץ יחד עם כל הלבונה והם נקראים בשם זה, מכיוון שעל ידי ההקטרה בעל הקורבן נזכר לטובה לפני השם).
- הכהן מקטיר על המזבח את החלק שבצע על מנת לפייס את אלוהים אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה.
- מה שנותר מן המנחה נמסר לאהרון הכהן ובניו.
כללים מנחים:
- אסור להקטיר חמץ. את כל המנחות יש לאפות עד להחמצת הבצק.
- שאור ודבש (דבורים או פירות מתוקים) שגורמים להחמצת הבצק אסורים בהקטרה זו כִּי כָל–שְׂאֹר וְכָל–דְּבַשׁ, לֹא–תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָה אך מותרים בהקרבה בראשית הביכורים (גם אז אינם נשרפים על המזבח אלא מונפים ונמסרים לכהנים וְאֶל–הַמִּזְבֵּחַ לֹא–יַעֲלוּ, לְרֵיחַ נִיחֹחַ).
- את כל הקורבנות (מנחות סולת וקורבנות בשר) יש למלוח וְכָל–קָרְבַּן מִנְחָתְךָ, בַּמֶּלַח תִּמְלָח כאות לברית עם אלוהים וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ, מֵעַל מִנְחָתֶךָ;
[חכמים מפרשים שבדרך זו מפייס אלוהים את המים התחתונים שהופרדו מהמים העליונים בימי הבריאה ודרך המלח זוכים הם להיות קרובים לאלוהים.]
קורבן שלמים – פרק ג – פסוקים א-יז
קורבן שלמים וְאִם–זֶבַח שְׁלָמִים, קָרְבָּנוֹ – קורבן שנאכל גם על ידי הכהנים וגם על ידי בעל הקורבן ובכך משכין שלום בעם ישראל.
- אם הביאו קורבן מן הבקר:
- הקורבן זכר או נקבה שאין בהם מום תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה.
- על בעל הקורבן לסמוך ידיו על ראש הבקר והקורבן ישמש לו לכפרה על מעשיו.
- בעל הקורבן או שלוחו שוחטים את הפר בפתח אוהל מועד וּשְׁחָטוֹ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
- על הכהנים להתיז את הדם על סביבות המזבח וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת–הַדָּם, עַל–הַמִּזְבֵּחַ—סָבִיב.
- יש להקריב את הקרום שמכסה את איברי העיכול אֶת–הַחֵלֶב, הַמְכַסֶּה אֶת–הַקֶּרֶב ואת הקרום שמפוזר על איברי העיכול וְאֵת כָּל–הַחֵלֶב, אֲשֶׁר עַל–הַקֶּרֶב.
- יש להקריב את שתי הכליות עם הקרום שעוטף אותן וְאֵת, שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת, וְאֶת–הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל–הַכְּסָלִים (על פי אבן עזרה הכליות נקראו בשם זה משום שבהן מתעוררת תאוות המשגל שהופכת אותנו לכסילים).
- יש להסיר גם את היותרת (על-פי הרשב"ם זו רצועת בשר הנוספת על הכבד) וְאֶת–הַיֹּתֶרֶת, עַל–הַכָּבֵד, עַל–הַכְּלָיוֹת, יְסִירֶנָּה.
- הכהנים ישרפו חלקים אלו באש המזבח והקורבן ישמש לפייס את אלוהים אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה.
- אם הביאו קורבן מן הצאן:
- הקורבן זכר או נקבה שאין בהם מום תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ.
- אם מקריב כבש יש לפעול באופן הבא:
- על בעל הקורבן לסמוך ידיו על ראש הכבש והקורבן ישמש לו לכפרה על מעשיו.
- בעל הקורבן או שלוחו שוחטים את הכבש בפתח אוהל מועד וְשָׁחַט אֹתוֹ, לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד.
- על הכהנים להתיז את הדם על סביבות המזבח וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת–דָּמוֹ, עַל–הַמִּזְבֵּחַ—סָבִיב.
- יש להקריב את החלקים הבאים:
- החלק המובחר המחובר לזנב הכבש חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְמִימָה אותו יש לחתוך מעל לכליות לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה (ומכאן שהכליות ידועות גםבשם עצה).
- קרום שמכסה את איברי העיכול אֶת–הַחֵלֶב, הַמְכַסֶּה אֶת–הַקֶּרֶב ואת הקרום שמפוזר על איברי העיכול וְאֵת כָּל–הַחֵלֶב, אֲשֶׁר עַל–הַקֶּרֶב.
- יש להקריב את שתי הכליות עם הקרום שעוטף אותן וְאֵת, שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת, וְאֶת–הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל–הַכְּסָלִים (על פי אבן עזרה הכליות נקראו בשם זה משום שבהן מתעוררת תאוות המשגל שהופכת אותנו לכסילים).
- יש להסיר גם את היותרת (על-פי הרשב"ם זו רצועת בשר הנוספת על הכבד) וְאֶת–הַיֹּתֶרֶת, עַל–הַכָּבֵד, עַל–הַכְּלָיוֹת, יְסִירֶנָּה..
- הכהנים ישרפו חלקים אלו באש המזבח והקורבן הוא לחמו של האש שאוכל את הקורבן לשם פיוס אלוהים לֶחֶם אִשֶּׁה, לַיהוָה.
- אם מקריב עז יש לפעול באופן הבא:
- על בעל הקורבן לסמוך ידיו על ראש העז והקורבן ישמש לו לכפרה על מעשיו.
- על הכהנים להתיז את הדם על סביבות המזבח וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת–דָּמוֹ, עַל–הַמִּזְבֵּחַ—סָבִיב.
- יש להקריב את החלקים הבאים:
- קרום שמכסה את איברי העיכול אֶת–הַחֵלֶב, הַמְכַסֶּה אֶת–הַקֶּרֶב ואת הקרום שמפוזר על איברי העיכול וְאֵת כָּל–הַחֵלֶב, אֲשֶׁר עַל–הַקֶּרֶב.
- יש להקריב את שתי הכליות עם הקרום שעוטף אותן וְאֵת, שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת, וְאֶת–הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל–הַכְּסָלִים (על פי אבן עזרה הכליות נקראו בשם זה משום שבהן מתעוררת תאוות המשגל שהופכת אותנו לכסילים).
- יש להסיר גם את היותרת (על-פי הרשב"ם זו רצועת בשר הנוספת על הכבד) וְאֶת–הַיֹּתֶרֶת, עַל–הַכָּבֵד, עַל–הַכְּלָיוֹת, יְסִירֶנָּה..
- הכהנים ישרפו חלקים אלו באש המזבח והקורבן הוא לחמו של האש שאוכל את הקורבן לשם פיוס אלוהים לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, כָּל–חֵלֶב, לַיהוָה.
בני ישראל מצווים שלעולם לא לאכול לא את הקרום ולא את הדם כָּל–חֵלֶב וְכָל–דָּם, לֹא תֹאכֵלוּ..
קורבן חטאת – פרק ד – פסוקים א-ב
אלוהים מדבר אל משה ומורה לו את דיני קורבן החטאת – קורבן שנועד לכפר על מי שעבר בשגגה על מצוות לא תעשה נֶפֶשׁ כִּי–תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֺת יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה;
(על-פי רש"י, הרשב"ם ואבן עזרה תנאי הוא שמדובר במעשה שנעשה בשוגג ולו היה נעשה בזדון היה מוטל על עושהו עונש כרת. למשל, לאכול חמץ בפסח)
חטאת הכהן הגדול – פרק ד – פסוקים ג-יב
אם הכהן הגדול הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ (שנמשח בשמן המשחה) הוא זה שחטא עליו להקריב פר צעיר (פר החטאת).
- על הכהן הגדול להביא את הפר אל פתח אוהל מועד.
- על הכהן הגדול לסמוך את ידיו על ראש הפר.
- על הכהן הגדול לשחוט את הפר.
- על הכהן הגדול למזוג את דם הפר לתןך כלי שרת ולהביא ממנו לתוך אוהל מועד.
- על הכהן הגדול לטבול ידו בדם ולהזות ממנו 7 פעמים על פני הפרוכת וְהִזָּה מִן–הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים, לִפְנֵי יְהוָה, אֶת–פְּנֵי, פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ (רש"י מסביר שההתזה נעשתה בין הבדים ולא כוונה על הבדים עצמם).
- על הכהן הגדול למרוח מהדם על 4 קרנות מזבח הקטורת.
- את כל הדם שנמזג יש לשפוך אל יסוד מזבח החיצון וְאֵת כָּל–דַּם הַפָּר, יִשְׁפֹּךְ אֶל–יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אשר נמצא בפתח אוהל מועד.
- הכהן הגדול יקריב את החלקים הבאים:
- קרום שמכסה את איברי העיכול אֶת–הַחֵלֶב, הַמְכַסֶּה עַל–הַקֶּרֶב ואת הקרום שמפוזר על איברי העיכול וְאֵת כָּל–הַחֵלֶב, אֲשֶׁר עַל–הַקֶּרֶב.
- יש להקריב את שתי הכליות עם הקרום שעוטף אותן וְאֵת, שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת, וְאֶת–הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל–הַכְּסָלִים (על פי אבן עזרה הכליות נקראו בשם זה משום שבהן מתעוררת תאוות המשגל שהופכת אותנו לכסילים).
- יש להסיר גם את היותרת (על-פי הרשב"ם זו רצועת בשר הנוספת על הכבד) וְאֶת–הַיֹּתֶרֶת, עַל–הַכָּבֵד, עַל–הַכְּלָיוֹת, יְסִירֶנָּה..
- הכהנים ישרפו חלקים אלו באש, שזהים לחלקים שהוקטרו בקורבן השלמים כַּאֲשֶׁר יוּרַם, מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים; וְהִקְטִירָם, הַכֹּהֵן, עַל, מִזְבַּח הָעֹלָה.
- על הכהן הגדול לשרוף גם את החלקים הבאים: עור, בשר הראש והכרעיים, החלקים הפנימיים וההפרשות שנאגרו בתוכם וְאֶת–עוֹר הַפָּר וְאֶת–כָּל–בְּשָׂרוֹ, עַל–רֹאשׁוֹ וְעַל–כְּרָעָיו; וְקִרְבּוֹ, וּפִרְשׁוֹ..
- יש להוציא את כל מה שנותר מהפר אל מקום טהור מחוץ למחנה, שבו נהוג לשפוך את הדשן השרוף שהצטבר וסולק מהמזבח.
- יש לשרוף את מה שנותר מהפר באש שהודלקה מעצים באותו מקום שבו שופכים את הדשן.
חטאת ציבור – פרק ד – פסוקים יג-כא
אם כל עם ישראל חטא בשוגג בעשיית מעשה אסור ולאחר מכן נודע שהמעשה היה אסור, על נציגי העם להקריב פר צעיר כקורבן חטאת (על-פי רש"י תנאי הוא שמדובר במעשה שנעשה בשוגג ולו היה נעשה בזדון היה מוטל על עושהו עונש כרת. למשל, הסנהדרין טעו והתירו דבר אסור לעם ישראל)
- על נציגי העם להביא את הפר אל פתח אוהל מועד.
- זקני העדה (מנהיגי העם) סומכים ידיהם על ראש הפר ובעל הקורבן או שלוחו שוחט אותו.
- הכהן הגדול הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מוזג מדם הקורבן ומביא אותו אל תוך אוהל מועד.
- על הכהן הגדול לטבול ידו בדם ולהזות ממנו 7 פעמים על פני הפרוכת וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים, לִפְנֵי יְהוָה, אֶת–פְּנֵי הַפָּרֹכֶת (בקורבן הכהן הגדול נכתב פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ ואילו בעת חטא העם כולו נכתב הַפָּרֹכֶת. רש"י ורבינו בחיי מסבירים זאת בכך שבעת שכל העם חטא מסתלקת הקדושה של המלך מעל העם ).
- על הכהן הגדול למרוח מהדם על 4 קרנות מזבח הקטורת וּמִן–הַדָּם יִתֵּן עַל–קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ.
- את כל הדם שנמזג יש לשפוך אל יסוד מזבח החיצון וְאֵת כָּל– הַדַּם, יִשְׁפֹּךְ אֶל–יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אשר נמצא בפתח אוהל מועד.
- הכהן הגדול יקריב את כל החלב שהוזכר בקורבן כהן משיח כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת, כֵּן יַעֲשֶׂה–לּוֹ:
- קרום שמכסה את איברי העיכול ואת הקרום שמפוזר על איברי העיכול.
- יש להקריב את שתי הכליות עם הקרום שעוטף אותן.
- יש להסיר גם את היותרת.
- הכהן הגדול ישרוף חלקים אלו באש ויכפר עליהם ובכך יזכה העם לסליחה.
- את אשר נותר מהפר מוציאים אל מקום טהור מחוץ למחנה ושורפים אותו כשם שעושים עם פר חטאת הכהן הגדול וְשָׂרַף אֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן: חַטַּאת הַקָּהָל, הוּא.
חטאת נשיא- פרק ד – פסוקים כב-כו
אם נשיא (מלך) ישראל חטא בשוגג בכך שעבר על מצוות לא תעשה והנשיא התוודה וְאָשֵׁם או שנודע לו שהמעשה אסור בדיעבד אוֹ–הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ על הנשיא להביא קורבן עז זכר צעיר ללא מום שְׂעִיר עִזִּים, זָכָר תָּמִים.
- על הנשיא להביא את שעיר העיזים.
- על הנשיא לסמוך את ידיו על ראש העז.
- על הנשיא לשחוט את העז באותו המקום שבו שוחטים עז קורבן עולה (על ירך צפון של המזבח).
- על הכהן הגדול לטבול אצבעו בדם הקורבן ולמרוח את הדם על קרנות המזבח החיצון וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת, בְּאֶצְבָּעוֹ, וְנָתַן, עַל–קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה.
- את הדם שנותר יש לשפוך אל יסוד מזבח החיצון וְאֶת–דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ, אֶל–יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה..
- הכהן הגדול יקריב את כל החלב שהוזכר בקורבן עז שלמים וְאֶת–כָּל–חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים:
- קרום שמכסה את איברי העיכול ואת הקרום שמפוזר על איברי העיכול.
- יש להקריב את שתי הכליות עם הקרום שעוטף אותן.
- יש להסיר גם את היותרת.
הכהן מכפר על חטא הנשיא ובכך נסלח לו המעשה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ, וְנִסְלַח לוֹ..
חטאת עם הארץ – פרק ד – פסוקים כז-לה
כאשר אדם מן הישוב חוטא בשוגג וְאִם–נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, מֵעַם הָאָרֶץ בכך שעבר על מצוות לא תעשה והתוודה על כך וְאָשֵׁם או שנודע לו שהמעשה אסור בדיעבד אוֹ–הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא על אותו אדם להביא קורבן מן הצאן
- אם הביא עז – עליו להביא עיזה צעירה ללא מום שְׂעִירַת עִזִּים, תְּמִימָה נְקֵבָה.
- על בעל הקורבן לסמוך את ידיו על ראש העיזה.
- על בעל הקורבן לשחוט את העיזה באותו המקום שבו שוחטים עז קורבן עולה (על ירך צפון של המזבח).
- על הכהן הגדול לטבול אצבעו בדם הקורבן ולמרוח את הדם על קרנות המזבח החיצון וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ, בְּאֶצְבָּעוֹ, וְנָתַן, עַל–קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה.
- הכהן הגדול ישפוך את הדם שנותר אל יסוד מזבח החיצון וְאֶת–כָּל–דָּמָהֹּ יִשְׁפֹּךְ, אֶל–יְסוֹד הַמִזְבַּח.
- הכהן הגדול יסיר את כל החלב שהוזכר בקורבן עז שלמים וְאֶת–כָּל–חֶלְבָּהּ יָסִיר, כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים:
- קרום שמכסה את איברי העיכול ואת הקרום שמפוזר על איברי העיכול.
- יש להקריב את שתי הכליות עם הקרום שעוטף אותן.
- יש להסיר גם את היותרת.
הכהן מקריב חלקים אלו על מנת לפייס את אלוהים לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה ומכפר על חטא בעל הקורבן ובכך נסלח לו המעשה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן, וְנִסְלַח לוֹ..
- אם הביא כבש – עליו להביא כבשה ללא מום נְקֵבָה תְמִימָה, יְבִיאֶנָּה.
- על בעל הקורבן לסמוך את ידיו על ראש הכבשה.
- על בעל הקורבן לשחוט את הכבשה באותו המקום שבו שוחטים כבש קורבן עולה (על ירך צפון של המזבח).
- על הכהן הגדול לטבול אצבעו בדם הקורבן ולמרוח את הדם על קרנות המזבח החיצון וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת, בְּאֶצְבָּעוֹ, וְנָתַן, עַל–קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה.
- הכהן הגדול ישפוך את הדם שנותר אל יסוד מזבח החיצון וְאֶת–כָּל–דָּמָהֹּ יִשְׁפֹּךְ, אֶל–יְסוֹד הַמִזְבַּח.
- הכהן הגדול יסיר את כל החלב שהוזכר בקורבן כבש שלמים וְאֶת–כָּל–חֶלְבָּהּ יָסִיר, כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים:
- החלק המובחר המחובר לזנב הכבש אותו יש לחתוך מעל לכליות.
- קרום שמכסה את איברי העיכול ואת הקרום שמפוזר על איברי העיכול.
- יש להקריב את שתי הכליות עם הקרום שעוטף אותן.
- יש להסיר גם את היותרת.
הכהן מקריב חלקים אלו באש על המזבח עַל אִשֵּׁי יְהוָה ומכפר על חטא בעל הקורבן ובכך נסלח לו המעשה וְנִסְלַח לוֹ..
קורבן אשם (עולה ויורד) – פרק ה – פסוקים א-יג
כאשר אדם חוטא באחד מן החטאים הבאים:
- אם התחייב להעיד לטובת אדם בבית הדין ולא עשה כן וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע; אִם–לוֹא יַגִּיד, וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ.
- אם נגע בדבר טמא אוֹ נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל–דָּבָר טָמֵא או בנבלה של חיה או בהמה (כל בהמה שמתה ללא שחיטה) או שרץ, ושכח שהוא טמא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ ובכך טימא דבר שבקדושה וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם.
- אם נגע באדם מת, או באדם אחר שנגע במת והעביר לו את הטומאה, ושכח מכך וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ.ועשה מעשה שאסור לטמאים וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם.
- אם אדם אמר דבר שבועה אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם שיעשה דבר או שלא יעשה דבר לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב והוא שכח משבועה זו וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ ונודע לו בדיעבד שהוא עבר על שבועתו וְהוּא–יָדַע וְאָשֵׁם.
- על האדם להודות במעשה האסור שעשה וְהָיָה כִי–יֶאְשַׁם
- על האדם להתחרט על המעשה אשר עשה וְהִתְוַדָּה—אֲשֶׁר חָטָא, עָלֶיהָ.
- על האדם להקריב קורבן אשם:
- נקבה מן הצאן כבשה או עיזה צעירה.
- אם ידו אינה משגת להביא מן הצאן עליו להביא שני תורים בוגרים או שתי יונים צעירות, אחד ישמש לחטאת והשני לעולה.
- הכהן יקריב את הציפור האחת לחטאת באמצעות מליקת ראשה (על-פי רשי והרשב"ם לכהן הייתה ציפורן חדה באמצעותה היה משסף את ראש הציפור) ומתיז מהדם על קיר המזבח וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת, עַל–קִיר הַמִּזְבֵּחַ ואת הדם הנותר מקיז אל יסוד המזבח וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם, יִמָּצֵה אֶל–יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.
- הכהן יקריב את הציפור השנייה לעולה.
- הכהן מכפר בכך על חטא בעל הקורבן ובכך נסלח לו המעשה. וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר–חָטָא, וְנִסְלַח לוֹ.
- אם ידו אינה משגת להביא שני ציפורים, עליו להביא מנחת סולת עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מבלי לבלול אותה בשמן ומבלי לפזר עליה לבונה.
- הכהן יקמוץ מן המנחה (ממלא את הנפח שנוצר כתוצאה מקיפול 3 אצבעות) ומקטיר את אשר קמץ על המזבח.
- הכהן מכפר בכך על חטא בעל הקורבן ובכך נסלח לו המעשה.
- החלק שנותר מן מנחת הסולת נמסר לכהן לאכילה. וְהָיְתָה לַכֹּהֵן, כַּמִּנְחָה.
[הערת שוליים
קורבן זה נקרא גם בשם 'עולה ויורד' על שום שסוג הקורבן מותאם ליכולתו הכלכלית של בעל הקורבן.]
אשם מעילה – פרק ד – פסוקים יד-טז
אלוהים מדבר אל משה ומצווה את הקורבן שיש להביא במקרה של מעילה בשוגג בהקדש או בכספי הקדש נֶפֶשׁ, כִּי-תִמְעֹל מַעַל, וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה, מִקָּדְשֵׁי יְהוָה. על עובר העבירה להביא קורבן אשם על מנת לכפר אל חטאו.
- מן הצאן יש להביא איל ללא מום אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן.
- שווי האיל על-פי רש"י בגובה שני סלעים (משקל הכסף) של אותה התקופה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף-שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל-הַקֹּדֶשׁ.
- על החוטא לשלם להקדש את הסכום שנהנה ממנו.
- על החוטא להוסיף עוד 20% משווי הסכום ולמסור תוספת זו לכהן.
הכהן מכפר על בעל הקורבן באמצעות שחיטת האיל לקורבן ובכך נסלח לו המעשה.
אשם תלוי – פרק ד – פסוקים יז-יט
כאשר אדם מן הישוב חוטא וְאִם-נֶפֶשׁ, כִּי תֶחֱטָא בכך שעבר על מצוות לא תעשה, אך לא יודע אם אכן עבר על מצוות לא תעשה וְלֹא-יָדַע והתוודה על כך וְאָשֵׁם עליו לכפר על עוונו וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ.
[רש"י מסביר זאת באמצעות דוגמא נפלאה שאם מונחות בפני אדם שתי חתיכות מזון מן החי הדומות במראן, והוא זולל אחת מהן ולאחר מכן נודע לו שאחת הייתה חלב (קרום שאסור באכילה) והשנייה שומן. אם זלל את השומן הרי שאינו חייב ואם זלל את החלב (קרום) הרי שחייב כרת. הכי טוב לאכול תפוחים.]
- מן הצאן יש להביא איל ללא מום אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן.
- שווי האיל על-פי רש"י בגובה שני סלעים (משקל הכסף) של אותה התקופה בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם–אֶל-הַכֹּהֵן.
- הכהן מכפר על המעשה בספק באמצעות שחיטת האיל, אך תנאי הוא שבעל הקורבן מסופק אם עבר עבירה וְהוּא לֹא-יָדַע (אחרת יהיה עליו להביא קורבן נוסף של חטאת) ובכך נסלח לו המעשה.
זהו קורבן אשם אָשָׁם, הוּא: שמכפר על אדם שמסופק אם חטא והתחייב בפני בורא עולם אָשֹׁם אָשַׁם, לַיהוָה.
אשם גזלות – פרק ה – פסוקים כ-כו
אלוהים מדבר אל משה ומצווה את הקורבן שיש להביא במקרה שבו לא מקיימים הבטחה באחת מהדרכים הבאות:
- הכחיש שאדם הפקיד אצלו חפץ כלשהווְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן.
- הכחיש שאדם הפקיד בידיו כסף אוֹ-בִתְשׂוּמֶת יָד.
- גזל אדם אחר אוֹ בְגָזֵל.
- לא שילם שכר פועל אוֹ, עָשַׁק אֶת-עֲמִיתוֹ.
- מצא אבידה ולא החזיר אותה אוֹ-מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ.
והכחיש את המעשה בכל אחת מעבירות אלה וְנִשְׁבַּע עַל-שָׁקֶר
כאשר אותו אדם יודה במעשה וְהָיָה, כִּי-יֶחֱטָא וְאָשֵׁם עליו לתקן את העוול באופן הבא:
- השבת הפיקדון / הגזל / האבידה לנפגע.
- יוסיף פיצוי בשווי 20% משווי הגזלה וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו.
- על החוטא לכפר על מעשיו גם באמצעות הקרבת קורבן אשם של איל ללא מום.
- שווי האיל על-פי רש"י בגובה שני סלעים (משקל הכסף) של אותה התקופה
הכהן מכפר על בעל הקורבן באמצעות שחיטת האיל לקורבן ובכך נסלח לו המעשה.