פרשת השבוע – ויצא

בקשה זו גורמת ללאה להתפרצות רגשות שככל הנראה שמרה בבטנה וַתֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי; כי היתרון היחיד שהיה לה על פני אחותה הוא בבנים שהביאה לעולם ומהם ידעה אהבה.

[ומכאן אנו יכולים להבין שיעקב העדיף לחלוק את יצועיו עם רחל.]

רחל מציעה לה עסקה: תני לי מהפרחים ואדאג שיעקב יבלה איתך הלילה כי בינינו אחותי, עם גוף כמו שלי, הוא כבר לא זוכר איך קוראים לך.

לאה מתלהבת מהרעיון, קחי כמה פרחים שאת רק רוצה. וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא. זה המקרה היחיד שאני מכיר שבו אשה משלמת על מנת שבעלה יחלוק עימה את יצועיה באותו הלילה.

[מן הרשתות…

בשנת 2015 סערו הרשתות החברתיות (לשעה קלה עד לידיעה הבאה) מהידיעה על הזאר חיידרי, צעיר פקיסטני בן 23 שהפך לגיבור במדינה המוסלמית לאחר שהחליט לשאת שתי נשים: האחת בת 28 ששידכו לו, והשנייה בת ה-23 אותה אהב. החוק בפקיסטן מתיר לשאת עד 4 נשים. אני מותיר לכם לנחש מי זו מי בתמונה]

לאה נכנסת להריון פעמיים ויולדת שני בנים:

• יששכר, על שום שקבלה את שכרה עבור שנתנה את שפחתה לבעלה. נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי; כלומר, אם קוראים לכם יששכר, או קיצור כלשהו, שיהיה לכם בהצלחה להסביר לתיירים את מקור השם.

• זבולון, על שום שזיבל אותה בעלה, והרי הסבר מצוין מדוע השם הזה נעלם מהעולם זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב–הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי;

ופתאום בלי הכנה, התורה מספרת על לידת בת.

• דינה, ושמה לא מוסבר וְאַחַר, יָלְדָה בַּת; וַתִּקְרָא אֶת–שְׁמָהּ, דִּינָה.

המצלמה עוברת לרחל והיא יולדת בן. רגע רגע רגע, היא לא עקרה? הבמאי של היקום החליט לברך אותה על שום שהתמידה בתפילותיה (כפי שבירך את רבקה כשנענה לתפילות יצחק). וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ.

• יוסף. תחילה מציינת רחל כי שמו ניתן לו על שום ש-אָסַף אֱלֹהִים אֶת–חֶרְפָּתִי. עם זאת לתורה חשוב להדגיש כי מקור השם הוא על שום שהבמאי הוסיף לה בן. וַתִּקְרָא אֶת–שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר:  יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר. שנים של עקרות הביאו להולדת נסיך מצרים לעתיד ומושיע בני יעקב מרעב. כי השאלה היא לא מתי ילדת, או כמה ילדים יש לך, אלא את מי אתה מביא לעולם.

שתיקת הכבשים – ספר בראשית, פרק ל, פסוקים כה-מג

יעקב מחליט שהגיע הזמן לחזור הביתה. הוא הגיע בודד וחסר כל, ואילו כעת הוא נשוי לשתי נשים, יש לו 11 בנים ובת אחת, אין ווצאפ ואימיילים, הגיע הזמן לבשר למשפחה שהוא קיים את המצווה. לבן, שזכה לברכה גדולה בתקופת יעקב, לא רוצה לוותר עליו ומבקש ממנו לנקוב בשכר תמורת הישארותו.

יעקב חושב על ההצעה ומשיב שאינו חפץ בכסף, אלא מבקש לקבל כל שה בעל נקודות חומות ועז בעל כתמים בשלל צבעים. כלומר, מבקש לקבל את הצאן הצבעוני הפחות יוקרתי. הָסֵר מִשָּׁם כָּל–שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל–שֶׂה–חוּם בַּכְּשָׂבִים, וְטָלוּא וְנָקֹד, בָּעִזִּים; וְהָיָה, שְׂכָרִי.

[מגדיר כבשים ועיזים

נָקֹד = עם נקודות בכל גופו

טָלוּא = שחור עם טלאים לבנים גדולים.

חוּם = בצבע חום (כבשים בלבד)]

כך נוצרו שני מקנים, המקנה הגדול של לבן (בניהול יעקב) של כבשים לבנות ועיזים שחורות, ומקנה קטן יותר של יעקב שמנה כבשים צבעוניות עם כתמים חומים ועזים מנומרות. נקבעה הפרדה מוחלטת בין המקנים על מנת למנוע הכלאות. לבן בטוח שמהצאן שלו יוולדו רק כבשים לבנות או עיזים שחורות כך שיעקב ירעה את הצאן בחינם.

כאן נכנס יעקב לפעולה במאמץ ושקידה על מנת להרבות את כמות הכבשים החומות והעיזים המנוקדות.

וַיִּקַּח–לוֹ יַעֲקֹב, מַקַּל לִבְנֶה לַח—וְלוּז וְעַרְמוֹן; וַיְפַצֵּל בָּהֵן, פְּצָלוֹת לְבָנוֹת—מַחְשֹׂף הַלָּבָן, אֲשֶׁר עַל–הַמַּקְלוֹת. וַיַּצֵּג, אֶת–הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל, בָּרְהָטִים, בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם—אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן, וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת.  וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן, אֶל–הַמַּקְלוֹת; וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים; וְהָיָה, בְּכָל–יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת, וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת–הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן, בָּרְהָטִים—לְיַחְמֵנָּה, בַּמַּקְלוֹת.

צריך וטרינר מקראי להבין מה הלך כאן, ומכיוון שאין בנמצא, נדרשתי לקריאה מקיפה בנושא על מנת להבין את פשר מעשיו. התורה מספרת לנו באריכות שיעקב נעזר במקלות מנומרים לטבול את מקור המים של המקנה על מנת שיוולדו יותר כבשים ועזים בעלי צבע מטולא. נשאלת השאלה מדוע התורה מעניקה הסבר כה ארוך לנס אלוהי? הרי ניתן היה להסתפק בכך שאלוהים בירך את המקנה ויעקב זכה שהטלאים יוולדו בצבע לא אחיד. מה ההגיון? להלן ההסבר המדעי והחברתי להרחבה של התורה:

באותה התקופה הייתה סברה שצבע השה / הגדי מושפע מהצבעים שרואים הוריו בעת פעולת ההתעברות ועל כן נראה לכאורה למתבונן מהצד שיעקב נעזר במקלות מנומרים על מנת לייחם את הצאן של לבן. הייתה זו פעולת הטעיה של יהודי חכם ומחוכם. ביודעו שלבן בטוח שזו עסקה בטוחה, השימוש במקל המנומר נועד אך ורק לצורך הטעיה על מנת שלבן יחשוב שיעקב מתאמץ לשווא.

בפועל, יעקב הקדים את מדע הגנטיקה ב-3500 שנה. הוא ביצע על המקנה ניסוי ותעייה ביולוגי במשך 6 שנים כדי לזהות אלו מהכבשים ומהעיזים מחזיקים בגן תורשה דומיננטי ואלו מהם מחזיקים בגן תורשה נשלט. יש להבין כי הדרך היחידה לקבל כבש צבעוני משני הורים לבנים לחלוטין היא לזווג בין שני כבשים לבנים בעלי גן צבע נשלט (אותו דבר לגבי עיזים שחורות). יעקב, אולי לא הכיר את משמעות המילה גן, אך הבין שעליו לזווג בין הכבשים פעמים רבות עד שיאתר את אלו שבעלי גן נשלט, כך שהזיווג שלהם יוליד צאצאים מטולאים עליהם שמר כגרעין רבייה.

יעקב מצליח בענק כסבו במצרים וכאביו בגרר לפניו (הוכחה לכך שכבר בימי קדם ישראלים עשו יותר כסף בגולה) וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.

[ערוץ הטבע…

הבריטים לקחו את הניסוי המדעי של יעקב יותר רחוק ובהקצנה והמציאו במאה ה-17 זן חדש של כבשים מנוקדים בעלי 4 קרניים! לזן זה ניתן השם "כבש יעקב"]

 

כבשת יעקב

שחור ולבן – ספר בראשית, פרק לא, פסוקים א-טז

התעשרותו של יעקב מעכירה את האווירה. בני לבן מתחילים לדבר על כך שיעקב התעשר על חשבון גב אביהם. גם יחסו של לבן כלפי יעקב משתנה (בניגוד ליחס הנפלא שזכה לו כאשר נוצל ונלעג בעת החתונה עם לאה). אלוהים אומר ליעקב שיחזור אל ארץ אבותיו והוא ישמור עליו (וגם די בהגיון בסיסי כדי להבין שצריך להתקפל). וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל–יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל–אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ.

יעקב קורא לרחל ולאה, חושף בפניהן את תחושותיו וכאן אנו מגלים שלבן לא היה הוגן עימו בתקופת עסקת הכבשים, כיוון ששינה את תנאי העסקה בכל פעם מחדש, בעוד מברך את אלוהים ששמר עליו וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אֱלֹהִים, לְהָרַע עִמָּדִי.. מה קרה שם? מרגע שלבן חזה בהתגברות לידות הטלאים המטולאים הוא שינה את תנאי העסקה. פעם אמר ששכרו של יעקב יהיה רק אלו שיוולדו עם נקודות, אז אלוהים בירך את המקנה כך שנולדו נקודים; אז שינה לבן את תנאי העסקה וקבע ששכרו של יעקב יהיה רק העקודים (נקודות

לבנות ברגליהם), אז אלוהים בירך אותו בעקודים; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל–הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. 

[תוספת למגדיר הכבשים והעיזים

עֲקֻדִּים = נקודות לבנות ברגליהם

בְרֻדִּים = קו לבן המקיף את גופם]

אנו לומדים שיעקב מייחס את התעשרותו והצלחתו לבורא עולם, ולא למאמץ הרב שהפגין, לדבקותו במטרה, או לחוכמה הרבה שניחן בה. זו עדות ליראת שמיים ולאמונה מלאה.

[עצירה בשוליים

מסופר על תלמיד חכם שהגיע להקשיב לפרשת השבוע וביקש ללמוד אודות יעקב ולבן. שאל התלמיד את המלמד "מה זה עקודים, נקודים וברודים?" והלה השיב בו במקום "מה זאת אומרת? זה עקודים, נקודים וברודים!" תוך שמדגיש היטב את המילים. התעקש התלמיד ושאל את השאלה מחדש, תוך שהמלמד עונה את אותה התשובה קצת יותר לאט וביתר הדגשה. כך חזר הדבר מספר פעמים עד שהבין המלמד שלפניו תלמיד עקשן שלא עומד לוותר ואין הדבר עומד להיגמר. אמר לו המלמד "מה זה עקודים, נקודים וברודים? איני יודע, אבל דבר אחד אני יכול להגיד לך, יעקב אבינו עשה מזה הרבה כסף."]

יעקב מגלה לנשותיו שמלאך אלוהים נגלה אליו, וקרא לו לשוב לארץ מולדתו. רחל ולאה משתפות בתחושותיהן כי גם הן מרגישות מרומות וזרות בבית אביהן הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ; וַיֹּאכַל גַּם–אָכוֹל, אֶת–כַּסְפֵּנוּ. אכל לנו את הכסף!וקוראות לו לפעול במצוות האל.

הבריחה – ספר בראשית, פרק לא, פסוקים יז-לז

בזמן שיעקב אורז מזוודות, רחל מתגנבת וגונבת את התרפים של אביה וְלָבָן הָלַךְ, לִגְזֹז אֶת-צֹאנוֹ; וַתִּגְנֹב רָחֵל, אֶת-הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. פסלי אלילים בצורת ראש אדם, וייתכן שדובר בגולגלות שנעשה בהן שימוש לחיזוי עתידות. על יעקב נאמר שגנב את ליבו של לבן. הכיצד? בכך שיצא לדרך עם בנותיו ועם המקנה אשר צבר בעמל רב, מבלי לומר לו דבר. וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב, אֶת–לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי—עַל–בְּלִי הִגִּיד לוֹ, כִּי בֹרֵחַ הוּא.

לבן יוצא לרדוף אחרי יעקב ומשיג אותו בְּהַר הַגִּלְעָד.  וַיִּקַּח אֶת–אֶחָיו, עִמּוֹ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ, בְּהַר הַגִּלְעָד. 

[עצירת שוליים

לא ברור מיקומו המדויק של הר הגלעד. הגלעד הוא איזור שבעבר הירדן המזרחי.]

רגע לפני שלבן מנחית ליעקב מצ'טה בראש, אלוהים נגלה אל לבן בחלום ומזהיר אותו פן יאונה ליעקב רע. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תְּדַבֵּר עִם-יַעֲקֹב–מִטּוֹב עַד-רָע.  למיטב ידיעתי זו הפעם היחידה שבה נגלה אלוהים בתורה אל מי שאינו יהודי. ייתכן שלבן נפעם מהחלום ומחפש כיצד לפרוק את תסכולו כי התורה מביאה בפנינו את הציטוט התמוה הבא וְלָבָן תָּקַע אֶת–אֶחָיו, בְּהַר הַגִּלְעָד. אני מעדיף להימנע מלפרש את המשמעות.

לבן מעמת את יעקב אל מול מעשיו: על כך שפגע בכבודו כשברח, בעוד לבן היה עורך עבורו מסיבת פרידה  (ייתכן שהיה נפרד מראשו) וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר מבלי לאפשר לו להיפרד מנכדיו ומבנותיו וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי, לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי ועל שגנב את אליליו לָמָּה גָנַבְתָּ, אֶת-אֱלֹהָי., ועם זאת מתוודה שאלוהים הזהיר אותו שלא לפגוע בו. הוא שואל לפשר הסיבה למעשיו ויעקב מתוודה בכנות שחשש מפניו, כִּי יָרֵאתִי—כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן–תִּגְזֹל אֶת–בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי אך מכחיש כל קשר לגניבת האלילים. יעקב לא יודע שרחל גנבה אותם.

לבן עובר בין האוהלים בחיפוש אחר התרפים. רחל מחביאה אותם בכר הגמל ויושבת עליהם. היא מתנצלת בפני אביה שלא יכולה לקום לכבודו ושולפת את קלף המחזור החודשי שמנצח כל גבר מאז ומעולם אַל–יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי–דֶרֶךְ נָשִׁים לִי; מעתה אל נא אמרי שאת במחזור, אמרי כי דרך נשים לך. לבן אוכל את הלוקש.

[עצירת שוליים

ציור נפלא של הצייר האיטלקי ג'יואבני בטיסטה טייפולו מהמאה ה-18 מציג את המקרה. אמנם כל הדמויות נראות לי כמו נוצרים אוסטרים, אבל הרעיון יפה. אין לי מושג באיזו גלרייה מוצגת התמונה, אבל אפשר פשוט לחסוך זמן וכסף ולצפות בה כאן או ברחבי גוגל]

 

ציור משנת 1726-1728 של הצייר ג'יובאני באטיסטה טיפולו המתאר את לבן מחפש אחר התרפים

משלא מצא לבן את התרפים, יעקב מתפוצץ עליו וַיִּחַר לְיַעֲקֹב, וַיָּרֶב בְּלָבָן; או כמו שנאמר: ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. הוא נותן דרור לכל אשר ישב על ליבו. עשרים שנה עבדתי אותך, ארבע עשרה עבור הבנות ושש עבור הצאן כשאתה בכל פעם משנה את חוקי המשחק. לבן מרגיע את יעקב. נשותיך הן בנותיי, וילדיך הם נכדיי והצאן הינו הצאן שלי. בוא נכרות ברית. יעקב מורה לאחיו, כנראה הכוונה לחבריו או לאחיו של לבן, ללקט אבנים ולבנות גלעד לציון הברית. הם אוכלים על ערימת האבנים. לבן קורא לה בשם אחד, ויעקב באחר. וַיִּקְרָא–לוֹ לָבָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא; וְיַעֲקֹב, קָרָא לוֹ גַּלְעֵד. 

[עצירת שוליים

בשנת 1962 התקיים סימפוזיון הפיסול הראשון בארץ ישראל אליו הוזמנו אמני פיסול מרחבי תבל. המקום שנבחר היה מצפה רמון והשם שניתן לאירוע היה יְגַר שָׂהֲדוּתָא לציון האירוע יחד עם הברית שבין העמים.]

סוף דבר – ספר בראשית, פרק לב, פסוקים א-ג

לבן מתעורר בבוקר, נושק לבנותיו, נפרד מהן ויוצא לדרכו. יעקב ממשיך אף הוא בדרך ופוגש מלאכים בדרכו. על כן קורא למקום מַחֲנָיִם, על שום מחנה אלוהים הוא.

[עצירת שוליים

קיבוץ מחניים שבסמוך לראש פינה אינו המקום שבו פגש יעקב במלאכים. יעקב פגשם בעבר הירדן המזרחי בערך באמצע הדרך שבין ים המלח לכנרת. לימים שימש המקום כמפלט עבור דוד המלך בעת שברח מפני בנו אבשלום.]

 

עידן קפון