הפרשה ה-17 במספר בסדר פרשות התורה והפרשה החמישית בספר "שמות".
חותן משה – ספר שמות, פרק יח – פסוקים א-יב
יתרו היה כהן מדין, כלומר נשא בתפקיד רם מעלה (אמון על עבודת האלילים) בחשיבותו בארץ מדין והוא גם חותן משה, אבי אשת משה, ציפורה. יתרו שומע על הניסים והנפלאות שעשה אלוהים לעם ישראל (על עשר המכות, על השחרור מעבדות, על באר המים, על תבוסת עמלק ועל המן שהזין אותם במדבר). יתרו אוסף את ציפורה ואת שני בניה, גרשום (משה קרא לו כך על שום היותר גר במצרים כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה) ואת אליעזר (משה קרא לו כך על שום שאלוהים עזר לו כשהציל אותו מפרעה כִּי–אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה) והם יוצאים למדבר לפגוש את משה אֶל–הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר–הוּא חֹנֶה שָׁם—הַר הָאֱלֹהִים..
[אצבע על המפה
המדיינים התיישבו בצפון מערב חצי האי ערב וכן בערבה. בזמן בו מתרחש המתואר בספר שמות, שטחם כלל ככל הנראה חלקים מחצי האי סיני. היום, הטריטוריה העתיקה של מדין נמצאת בחלקים מערב הסעודית, דרום ישראל ודרום ירדן]
[הערת שוליים
משה זוכה לכבוד גדול שהכהן הגדול של מדין עוזב את מקום מושבו ויוצא אל המדבר הצחיח על מנת לפגוש אותו ולחלוק לו כבוד. עוד אנו למדים על פי רש"י שמשה חזר בגפו למצרים לאחר התקופה בה שהה במדין בפרשת שמות. המדרש מספר שמשה חזר עם אשתו ובניו, אך לאחר המפגש עם אחיו אהרון, הלה הפציר בו שישלח אותם חזרה פן יטמעו בטומאת מצרים]
משה יוצא לקראת חותנו והם מקבלים זה את זה בחיבה גדולה וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק–לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ–לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם; הם נכנסים למאהל ומשה מספר ליתרו את כל הנפלאות שעשה אלוהים לעם ישראל במצרים ואת התלאות אשר עברו עד כאן. יתרו מתרגש מאד וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ—עַל כָּל–הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר–עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל: (על פי רש"י נעשה חידודים חידודים) ומברך את אלוהים כגדול מכל האלוהים (על יתרו נאמר במדרש שלא הייתה עבודה זרה שלא עבד אותה) וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת–הָעָם, מִתַּחַת יַד–מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי–גָדוֹל יְהוָה מִכָּל–הָאֱלֹהִים: כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם (ודבריו מהווים עדות לניצני חזרה בתשובה). יתרו מגדיל לעשות כשמקריב עולה וזבחים לכבוד אלוהים (וכעת מעשיו מהווים עדות לחזרה בתשובה). אהרון וזקני ישראל מצטרפים לסעודה הגדולה (ומכאן אנו למדים על הזכות והחשיבות הרבה להשתתף ולשמוח בסעודת מצווה שלוקחים בה חלק תלמידי חכמים וגדולי העדה ובתרגום לעברית עכשווית… יאללה חאפלה).
ייעוץ ארגוני – ספר שמות, פרק יח – פסוקים יג-כז
למחרת היום יתרו עד להתנהלותו של משה כשופט במהלך כל שעות היום את ענייני העם והוא סבור שהתנהלות זו לא נכונה (על פי רש"י אירוע זה התרחש במוצאי יום הכיפורים לאחר קבלת לוחות הברית בפעם השנייה, מתוך שאין מוקדם ומאוחר בתורה). יתרו שואל את משה מדוע הוא נושא לבדו באחריות אל מול כמות אנשים כה גדולה מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל–הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן–בֹּקֶר עַד–עָרֶב משה מסביר שהעם מבקש שמשה ישפוט את ענייניהם לפי תורת אלוהים, כך שהוא היחיד שיכול לבצע את המלאכה. יתרו לא מקבל את התשובה ומודיע למשה שהתנהלותו שגויה לֹא–טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל—גַּם–אַתָּה, גַּם–הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי–כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא–תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. (אתה בסופו של דבר רק בן אדם ואתה תתיש את עצמך) ולזכותו הרבה של יתרו ייאמר שהוא לא רק מצביע על הבעיה, אלא גם מציע פיתרון (מזכיר לי את יוסף שגם הסביר לפרעה שרעב כבד עתיד לפגוע במצרים וגם הציע פיתרון נפלא).
יתרו מברך את אלוהים ומציע למשה פיתרון יעיל המוכר לנו כיום מעולם הניהול הארגוני:
- משה יפרסם לעם את דברי האלוהים ויזהיר אותם במותר ובאסור וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת–הַחֻקִּים וְאֶת–הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת–הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת–הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.
- משה יבחר אנשים יראי שמיים אַנְשֵׁי–חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת—שֹׂנְאֵי בָצַע שישפטו את ענייני העם, ומכאן אנו למדים על התכונות החשובות ביותר במי שנושאים בתפקידי ניהול והנהגה (על פי רש"י אלו עשירים שלא בוחרים במשרה מתוך בצע כסף; עליהם להיות ידועים כדוברי אמת; מי שלא תאבי ממון כך שיזהרו מלקבל שוחד).
- השופטים יסודרו בהיררכה באופן הבא:
- שר אחד על כל 10 אנשים; מנהיג חבורה.
- שר אחד על כל 50 איש; מנהיג קבוצה.
- שר אחד על כל 100 איש; מנהיג קהילה.
- שר אחד על כל אלף איש; מנהיג עדה.
- השופטים ינהלו את ענייני העם שבשגרה על פי החוקים והמשפטים וכאשר יתעוררו קושיות כלשהן, הם יציגו אותן בפני השר הממונה עליהם וכך תימשך השרשרת עד למשה שישפוט בסוגיות מורכבות שלא יימצא להן מענה בדרגה תחתיו. וְכָל–הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ–הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ.
[באופן אירוני השיטה הזו מזכירה פירמידה D:]
משה עושה כעצת חותנו וממנה שופטים על העם ולאחר מכן נפרד מיתרו שחוזר לארץ מדין (ורש"י מפרש שיתרו חזר לארצו לגייר את משפחתו שזה מדהים בהתחשב בתפקידו ככהן עבודת אלילים בארץ מדין) וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה, אֶת–חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ, אֶל–אַרְצוֹ..
טיפוס הרים – ספר שמות, פרק יט – פסוקים א-טו
בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים, העם מגיע מרְפִידִים אל מדבר סיני והם חונים לצד ההר, הוא הר סיני.
[מעניין להבחין בכך שהתורה מציינת פעמים באותו פסוק שבני ישראל חנו במדבר אל מול הר סיני, פעם ברבים וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר ופעם ביחיד וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. מסבירים החכמים רש"י, אבן עזרה, רבינו בחיי וכלי יקר את ההבדל הלשוני שבכל החניות נתגלעה מחלוקת בין חלקי העם ועל כן התורה מתייחסת אליהם בלשון רבים וַיַּחֲנוּ, ואילו כעת היו הם כאיש אחד וַיִּחַן ולב אחד כשהשלום שורר ביניהם ועל כן זו הייתה העת בה הם היו ראויים לקבל את התורה.]
משה מטפס על ההר (בפעם הראשונה) ואלוהים קורא אל משה מן ההר לדבר אל עם ישראל כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
(רש"י מפרש שבית יעקב אלו הנשים אליהן יש לדבר בצורה עדינה ואילו בני ישראל הם הגברים אליהם יש לדבר בצורה קשה, או בתרגום "נשים מבינות מוח וגברים בעיקר כח").
משה מתבקש להזכיר לעם את החסד הגדול שאלוהים עשה איתם במצרים וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל–כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.
[רגע של עברית
הנשר, מלך העופות, זכה לשם זה בשפת הקודש על שום שנראה כעלה נושר כאשר נוחת משמיים ארצה. עוד נוסיף כי כאשר הנשר מאכיל את גוזליו הוא משיק בכנפיו והרוח גורמת לגוזלים העיוורים להבין שאבא נמצא בסביבה ולפעור את לועם כלפי מעלה. זה דימוי הולם לקשר בין אלוהים לגוזליו, עם ישראל]
אלוהים מבטיח לעם ישראל שאם ישמרו את בריתו הם/אנחנו יהיו/נהיה לעם סגולה מכל העמים וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל–הָעַמִּים, כִּי–לִי כָּל–הָאָרֶץ ושעם ישראל יהיו לממלכת כהנים. (הכיצד ייתכן שכל בני ישראל יהיו כהנים? הכוונה היא שביחס לשאר אומות העולם על היהודים לשמש ככהנים, משמע שומרי קדושה ומי שמהווים צינור רוחני המקשר בין בורא עולם לבני הארץ).
משה קורא לזקני העם ומשתף אותם בדברי אלוהים (מכאן אנו גם מבינים שהוא ירד מהר סיני) והעם משיב שיעשו כדברי אלוהים כֹּל אֲשֶׁר–דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה. (מכאן מקור הביטוי "נעשה ונשמע" שמשמעותו ציות עיוור מתוך אמונה תמימה).
משה מספר לאלוהים את דברי העם (האם הוא טיפס על ההר בפעם השנייה? על פי "אבן עזרא" משה אכן עלה על ההר). אלוהים מדבר אל משה ומגלה לו כי הוא עומד להתגלות אליו בענן על מנת שהעם ישמע בעצמו את אשר יגיד אלוהים למשה ובכך גם תתחזק האמונה במשה עצמו כשליח השם הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם–בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; משה מספר לעם את דבר השם (האם אנו מבינים מכאן שמשה ירד מן ההר?).
אלוהים מדבר אל משה (האם משה עלה אל ההר בפעם השלישית, או שנותר על ההר? לא מצאתי תשובה לכך) שילך אל העם (משמע, לפי רש"י שהעם נזקק אליו) ולהורות להם לשמור על קדושה במשך שלושה ימים (על פי רמב"ן, אבן עזרה ורבינו בחיי מצאתי שהכוונה שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה וכן שיטבלו ביום השלישי) כי ביום השלישי אלוהים עומד להתגלות אל העם במעמד הר סיני!! כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל–הָעָם—עַל–הַר סִינָי [זו חתיכת בשורה, לגלות כך יום אחד שמלך מלכי המלכים עומד להתגלות בפניך אדם פשוט שעד לפני שלושה חודשים היית עבד נרצע במצרים!!! ועל זה מסתכלים לשמיים וצועקים בשמחה 30 פעם הללויה (אפשר גם יותר)!]
אלוהים מנחה את משה להזהיר את עם ישראל שלא יעלו על ההר ויזהרו אפילו מלגעת בהר (איך נוגעים בהר? איפה מתחיל ואיפה נגמר? רש"י מסביר שמשה סימן להם גבולות ברורים) כי כל מי שיגע בו, אדם או בהמה, יומת בסקילה או בהשלכה מגובה רב כלפי מטה כָּל–הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת (אזהרה ראשונה). העם יורשה לעלות אל ההר רק לאחר הישמע קול היובל, שעל פי המפרשים רש"י, רמב"ן ורבינו בחיי מדובר בשופר מקרן של איל, ולא סתם איל אלא האיל שהוקרב בעקדת יצחק בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר.
משה יורד מן ההר (בפעם השנייה, או השלישית) ומקדש את העם שטובל לקראת המעמד הנכבד. משה מורה להם שלא לגשת אל אשה במשך שלושה ימים.
מעמד הר סיני – ספר שמות, פרק יט – פסוקים טז-כה
וביום השלישי עם בוקר ענן כבד מכסה את הר סיני וממנו מכים ברקים ונשמעים קולות עזים (על פי רבינו בחיי היו אלה קולות המלאכים המקלסים את ישראל ואילו רבינו חננאל משער לפי הפשט שמדובר ברעמים) וקול שופר גדול ועם ישראל נחרד מעוצמת המעמד וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל–הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל–הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. משה מוציא את העם מן המחנה והם מתייצבים בתחתית ההר. הר סיני מתמלא בעשן על שום האש שאלוהים הוריד עליו משמיים וכל ההר נחרד כהר געש. קול השופר העל טבעי הולך ומתחזק (בניגוד לתקיעה אנושית בשופר שעוצמתה פוחתת עם הזמן) ומשה מדבר ואלוהים עונה לו בקול אותו שומעים בני ישראל וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. תופעה על טבעית מטורפת בעוצמתה ויופיה וברוך השם אף אחד לא מתעסק בסלפי כי אין שום סמארטפון בנמצא. וַיֵּרֶד יְהוָה עַל–הַר סִינַי, אֶל–רֹאשׁ הָהָר;
אלוהים קורא למשה לעלות אל הר סיני ומשה עושה כן (בפעם השלישית או הרביעית). אלוהים מורה למשה לרדת ולהתרות בעם שלא יעלו על ההר כי יפלו מהם חללים רבים, ושיש להזהיר גם את הכהנים (על פי המפרשים מדובר בבכורות) שלא יגשו אל ההר (כי ייתכן שירצו להקריב קורבנות) (שזו אזהרה שנייה). משה מתזכר את אלוהים שאין סיכוי שהעם יעלה על ההר כי אלוהים כבר הזהיר את העם באותו נושא לֹא–יוּכַל הָעָם, לַעֲלֹת אֶל–הַר סִינָי: כִּי–אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ, לֵאמֹר, הַגְבֵּל אֶת–הָהָר, וְקִדַּשְׁתּוֹ. אלוהים הוא כח עליו ולא בן אנוש שעושה טעויות ומשיב למשה בסבלנות שבכל זאת ירד מההר ויעלה יחד עם אחיו אהרון ושוב מזהיר שעל הכהנים והעם להיזהר ולא לעלות על ההר פן ייענשו קשות (אזהרה שלישית) [מכאן אנו למדים שכאשר אדם נמצא בפני סכנה עלינו להזהיר אותו מספר פעמים, ובפרט בסמוך לאירוע המסוכן ובאופן דומה מזהירים "הסקרנות הרגה את החתול"]. משה מציית ומדבר אל העם את דברי האלוהים.
עשרת הדברות – ספר שמות, פרק כ – פסוקים א-יד
אלוהים מדבר (והעם שומע) את עשרת הדיברות:
- מצוות זכור – אלוהים הוציא אותנו ממצרים אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים
- מצוות אל תעשה – לא לעבוד עבודה זרה לֹא–יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל–פָּנָי וכן לא לעשות פסלים ותמונות שעשויים לשמש לעבודה זרה לֹא–תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל–תְּמוּנָה… לֹא–תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם. ואלוהים מוסיף אזהרה שהוא יכול להעניש קשות מי שמפר איסור זה ולעשות חסד עם מי שאוהב את השם ומקיים את מצוותיו.
- מצוות אל תעשה – לא להשתמש בשם אלוהים באופן שקרי כגון אדם הנשבע בשם האלוהים ומעיד עדות שקר לֹא תִשָּׂא אֶת–שֵׁם–יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא
- מצוות זכור – יש לזכור את יום השבת שהוא יום מיוחד מכל הימים ויש לקדש אותו בשמירה על קדושתו (דוגמת לבוש ומאכלים) ולהימנע ממלאכות אסורות זָכוֹר אֶת–יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. אלוהים מוסיף שעל האדם לעבוד במשך ששת ימי השבוע שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל–מְלַאכְתֶּךָ. וביום השביעי לנוח כפי שאלוהים חדל ממלאכת הבריאה ביום השביעי.
[כל עמי העולם נוהגים לחלק את השבוע לשבעה ימים, שזו החלוקה היחידה שלא נהוגה על פי סימני הטבע, דוגמת שמש (שנה) וירח (חודש), אלא נשענת אך ורק על הציווי בתורה הקדושה של חלוקה לשבעה ימים. למעשה, כל עמי העולם מהברזילאים, דרך הקונגלזים ועד היפנים מנהלים חייהם לפי לוח הזמנים היהודי.]
- מצוות עשה – כיבוד הורים כַּבֵּד אֶת–אָבִיךָ, וְאֶת–אִמֶּךָ—לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ שהיא מן המצוות הבודדות שמובטח עליהן שכר עוד בעולם הזה (אריכות ימים).
- מצוות אל תעשה – לא תיקח חיים לֹא תִרְצָח
- מצוות אל תעשה – יש לשמור אמונים לֹא תִנְאָף
- מצוות אל תעשה – דבר אמת לֹא–תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר
- מצוות אל תעשה – היזהר מן הגזל לֹא תִגְנֹב
- מצוות אל תעשה – שמירת עיניים ושליטה על הלב לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ לֹא–תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
עשרת הדיברות נמסרים לכל אחד ואחת בעם ישראל מפי אלוהים בקול אדיר ועוצמתי תוך שההר עטוף בעשן ולהבות אש. עם ישראל מתרחק מן ההר מתוך יראת אלוהים. כָל–הָעָם רֹאִים אֶת–הַקּוֹלֹת וְאֶת–הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת–הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.
[ויש המציעים זאת כהסבר לכך שמתפללים צועדים 3 צעדים לאחור בתחילת תפילת עמידה, הידועה גם בשם תפילת 18.]
חרדים – ספר שמות, פרק כ – פסוקים טו-טז
עם ישראל חרד מעוצמת המעמד והם חוששים שהם עומדים למות ופונים בתחינה למשה שהוא ידבר אל העם את דברי השם ואין צורך שאלוהים ימשיך לדבר אליהם בעצמו דַּבֵּר–אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל–יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן–נָמוּת. משה מרגיע את העם שאלוהים לא חפץ להרע להם, אלא עשה כן להחדיר בהם יראת שמיים על מנת שישמרו ממעשים רעים וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל–פְּנֵיכֶם—לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.. העם שומר מרחק ומשה מתקרב אל הר סיני ונכנס בערפל שמכסה אותו.
[הערת שוליים
על שום שאין מוקדם ומאוחר בתורה יש מפרשים הסבורים שחלק זה נאמר לאחר שתי הדיברות הראשונות אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וכן לֹא–יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל–פָּנָי אותן אמר אלוהים בעצמו, ואילו את יתר הדיברות שמעו בני ישראל מפי משה, לאחר בקשה זו.]
עבודת המזבח – ספר שמות, פרק כ – פסוקים יח-כג
אלוהים מדבר אל משה לומר לבני ישראל (לשון עדינה) שהם היו עדים לכך שאלוהים דיבר אליהם מן השמיים אַתֶּם רְאִיתֶם—כִּי מִן–הַשָּׁמַיִם, דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם ומזהיר אותם בשנית שלא יעבדו אלוהי כסף וזהב, אלא יבנו מזבחות המחוברים לאדמה בהן יזבחו את העולות והשלמים (סוגי קורבנות) בכל מקום אותו יבחר השם, ובמקום זה הוא יברך את בניו כָל–הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת–שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ ואם יבנו מזבחות אבנים אז אין לשלב בהם ברזל כי מהברזל מייצרים את החרב ועל פי פירוש רש"י אותו אהבתי המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך וכן אין לבנות מדרגות מטעמי צניעות (פן ייחשפו מבושי המטפס בהן אם עטוי בגלימה וכן לפי כלי יקר, המטפס במדרגות אל המזבח כמרמז על גאווה ועל כן יש בו גילוי ערווה וְלֹא–תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל–מִזְבְּחִי: אֲשֶׁר לֹא–תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו.