[ מבוא – קמבודיה – מדריך למטייל ] [ פאפא קפון – פנום פן – מדריך למטייל ] [ פאפא קפון – ערי החוף – המדריך למטייל]
סיאם ריפ: עיר המקדשים 💙😊והחיוכים
כמה זמן להקדיש לעיר? טיול של עד 5 ימים, לא פחות מ-3.
איפה להתארח? אני תמיד מבצע את ההזמנות שלי מראש דרך אתר ההזמנות של בוקינג (בלי שום סוכן מתווך שדוחף את המקומות שלו) מהסיבה הפשוטה שההיצע שלהם מעולה ואף מלון לא מעז להתעסק איתם ולשחק משחקים.
תרמילאים – חפשו גסטהאוסים באיזור Pubstreet. הרוב המוחלט מתאכסן בגארדן ווילג' (לא ניסיתי) שלעיתים גם מחזיק צעיר ישראלי שיעשה לו קידום מכירות. מלון צעירים חדש שתופס תאוצה חזקה בגזרה הוא רשת lub-d ('לישון טוב' בתאילנדית), קונספט מדליק של חדרים משותפים באווירה צעירה ברמה מאד גבוהה של מלון. את המנהל הכרתי כשהתארחתי במלון שלהם בפוקט, תאילנד ואת אחת המנהלות אני מכיר עוד מהעיר (ילדה לא מזמן תאומים כשלאחד מהם קראה 'לוי').
מתפנקים – מלונות הפאר מרוכזים על כביש 6 לכיוון נמל התעופה. מלון הדגל Shinta Mani נמצא במרחק הליכה מפאב סטריט, מרכז העניינים;
היצע בתי האירוח מאד עשיר. שהייה מתחילה בגסטהאוסים ב-7 דולר ללילה ללא מזגן, דרך מלונות סבירים ב-40 דולר ללילה ויכולה להגיע גם עד 1000 דולר ללילה במלון Aman Sara.
האם יש מסעדות כשרות? אין
את מי כדאי להכיר? Rubi Tzaba, בעל סוכנות טיולים. איש חייכן עם לב גדול המתגורר בעיר ונכון לעזור.
מה לראות? או, המון! בוא נתחיל.
טיול חובה של יום אחד במקדשי אנגקור וואט, גאוות קמבודיה. כה מפורסמים שניתן להם מקום של כבוד כסמל של דגל המדינה.
ממליץ לשכור נהג טוק טוק ליום שלם שייקח אתכם מהמלון ויחכה לכם בסיום של כל מקדש, בעלות של כ-20 דולר ליום טיול שכזה. את הכרטיסים קונים באותו יום בתחנה שבדרך למקדשים, כך שהנהג יעבור דרך שם. עלות הכרטיס 37 דולר ליום. ניתן לרכוש כרטיסים ליום, לשלושה ימים ($65) או לשבוע ($70). לדעתי ניתן להסתפק ביום אחד. יש לטייל ב-Angkor Wat (המקדש המרכזי), Bayon (מקדש הפסלים המחייכים) ו-Ta Prhom (מקדש העצים). ניתן לטייל בעוד מקדשים קטנים על הדרך, אבל על שלושת אלה אסור בשום פנים ואופן לוותר. גם אם אתם מגיעים לקמבודיה ליום אחד בלבד, זה טיול החובה שעליכם לעשות!
במקדשים תיתקלו בלהקות קופי מקוק (תיירים הם היחידים שסבורים שקוף זו חיה חביבה), בעיקר בכביש הגישה למקדש באיון, שם תוכלו לעצור ולהאכיל אותם במה שהם רק ירצו. פרט מעניין הוא שהקופים הם לא טבעיים למקום, אלא הובאו על ידי כפריים לג'ונגלים שמסביב למקדשים שם הם התרבו והשתלטו על העניינים.
טיול חובה של יום אחד לכפר הצף. חובה לקחת נהג טוק טוק ליום שלם. עלות של כ-20 דולר ליום שכזה. להקפיד לבקש לבקר ב-Kampong Phluk כי יש כפר נוסף של קמבודים ממוצא ויטנאמי ואתם לא רוצים להגיע אליו. עלות כרטיס כניסה לכפר כ-20 דולר אם אני זוכר נכון. המלצה שלי לשלם לנהג הסירה כמה דולרים כדי לתת לו להשיט אותה בעצמיכם.
אחרי שתעברו את הכפר יורידו אתכם על פני רפסודה שמשמשת כמסעדה צפה. ממליץ מאד לקחת את השיט בקאנו הקטן בעלות של כ-3 דולר לבן אדם. לפעמים השיט כלול בכרטיס הכניסה. אמא שלי דואגת לבקר אותי בכל מקום שבו אני מתגורר וגם היא נהנתה כאן.
חובה – שווקים. את השוק הישן תמצאו בסמוך ל-Pubstreet. תוכלו להתרשם או לקנות בדים, אוכל, זהב, תיקים, צעיף קמבודי מסורתי (קראמה) הכל בזול. ועדיין התמקחו. הנה תמונה של סריי לה, בת הזוג הקמבודית היחידה עימה התגוררתי, בוחרת נתחי בשר ששכבו כל היום על הדוכן בשוק שורצים זבובים. הבחורה ידעה לבשל!
השוק הענק, שפחות מוכר לתיירים הוא Psar Leu הממוקם על כביש 6 לכיוון פנום פן, כ-3 קילומטרים מ-Pub street. הכי אותנטי שיש. שווה ביקור
ביקור חובה: אם אתם בעיר ביום ראשון בערב אל תפספסו את Hok Sap (בתרגום מקמרית: "שישים", שם הרחוב) יריד מקומי שמעטים התיירים שמגיעים אליו. מדובר בשני כבישים, האחד מתמלא בדוכני מזון והשני בבגדים ואביזרי אופנה. בקצה רחוב האוכל נמצא לונה פארק קטן מקומי וחמוד עם משחקי שעשועים. מקום פנטסטי, מאד אותנטי, שלא כולם זוכים לבקר בו.
רשות: טיול לאגם Baray, מאגר מים שהוקם בעת האימפריה הקמרית כדי להזרים מים למקדשים. כניסה חופשית. ניתן להגיע עם טוק טוק ל-West Baray, שזה אחלה מקום. ל-East Baray קצת יותר מסובך. הכי יעיל להגיע ל-West לשחרר את הנהג ולקרוא לו בווצאפ/שיחה כשאתם רוצים לחזור. אם בא לכם להזמין אותו לשבת איתכם כדי להתערבב גם סבבה. אני נוהג לעשות זאת לפעמים כשאני מרגיש בודד כי כך אני מכיר מקומיים וזוכה להזמנות לכל מיני מפגשים חברתיים שלהם ומתקדם משם, אבל לא לכל אחד זה מתאים. עלות הנהג כ-7 דולר לכיוון. אם שחררתם אותו והוא חוזר במיוחד לאסוף אתכם פרגנו לו ב-9-10 דולר. יושבים כמה שעות בפאנן על ערסלים (5 דולר למחיצה עם ערסלים ומחצלת) ואוכלים אוכל מקומי. בעונה הגשומה להיט לשחות בו, בעוד בעונה היבשה הוא הופך לסוג של עיסה ענקית. אם אתם בקטע של לספוג תרבויות, הזמינו חרקים ובירות מהמקומיות שמסתובבות עם סלי פירות או חרקים. גלמי תולעת עץ המשי הם להיט בטעם שדי מזכיר את ה-"במבה" הישראלית. אם אתם פחות בקטע, הזמינו פירות אקזוטיים מטריפים. ניתן לשחות באגם למי שחושש מחיות טרף. אולי תראו נחש במים, אבל לא יותר מזה. המנה הפופולרית: עוף עם אורז.
גם כאן אמא שלי ביקרה, באירוח אמום, בת הזוג שלי (וגם של אחרים מסתבר) באותה התקופה. היא אהבה את אמא שלי הרבה יותר מאשר אהבה אותי.
רשות: מפלי Kullen. מקום נהדר רק שמרוחק ויותר קשה להגיע אליו, אז חובה נהג עם רכב (כי טוק טוקים לא סוחבים שם בעליות). עלות של כ-30 דולר לנהג שכזה ליום שלם ובנוסף עלות של 20 דולר לכרטיס כניסה לאדם (לא ניתן להשתמש באותו כרטיס של המקדשים). מקום יפהפה וגם כאן ניתן לשכור חושה ולהזמין אוכל. המפל פנטסטי.
רשות: חלק מהמטיילים מבקרים גם במקדש Banteay Srey (בתרגום מקמרית "מצודת הנשים). הוא די רחוק כך שטוק טוק ליום יעלה כ-30 דולר. מקדש וורדרד בלב הטבע. אם אתם כבר באיזור בקרו גם ב-Kbal Spean (גשר הראש), אתר עתיקות עם מרכז הצלה לבעלי חיים (כמה ציפורים ואולי גם איזה יונק) ומפל מים במרחק הליכה של קילומטר וחצי לכל כיוון. אני הייתי מוותר על התענוג, אבל מי שבקטע של מקדשים יהנה מ-Banteay Srey. לא אשכח שראיתי שם עכביש ענק אקזוטי מטורף שטווה קורים דמויי זהב.
רשות: מרכזי התנדבות. אם אתם צריכים לשלם עבור ההתנדבות והיא לכמה שעות או ליומיים זה חרטא. עסק תיירותי שמנצל את התמימות שלכם. כמנהל בית ספר בקמבודיה לא הייתי מחזיק אף מורה לפחות מחצי שנה. זה פוגע בתלמידים.
אם אתם רוצים להתנדב מעבר לצלם תמונה לפייסבוק, טוסו לשם לחצי שנה לפחות.
חיי לילה
חובה: Pubstreet והרחובות הקטנים שמסביב לו. כאן מרוכזים חיי הלילה של העיר עבור התרמילאים שמתכנסים ב-Angkor What וב-Temple Bar. דולר לכוס מהחבית, וארבע דולר לקנקן. משתכרים ונהנים. בנות: מקומיים מנוסים ינסו לאסוף אתכן שיכורות על מנת להשכיב אתכן. מי שבקטע של לילה עם מקומי (ויש כאלה) יכולה לזרום; מי שלא בקטע, אל תהיו תמימות. אני חוזר על הכלל: אם קמבודי נוגע בכן, גם אם מדובר בנגיעה קלה ביד, משהו בו התקלקל. קונדומים חובה, קונדומים חובה, קונדומים חובה!!!
המותג 'Temple' התחיל בתור גסטהאוס שניהלו שני אחים נהגי טוק טוק בסוף שנות ה-90 ועם התגברות התיירים בעיר, יחד עם שיווק מצוין הם מיתגו את הרחוב כ-Pub street ופתחו מועדון לילה שפוקדים אותו מאות איש 365 יום בשנה. כיום המותג Temple חולש על חלק ניכר מחיי הלילה של העיר. מקום הבילוי האהוב על סריי-לה:
Sok San – אט אט ובעקשנות הרחוב הפך ל-Pub Street2 עם שלל ברים ומסעדות (כולל המסעדה של רובי) והמתחם החדש המפואר של Temple Club. איך מוצאים? מרחק הליכה מ-Pubstreet, הולכים בכיוון ההפוך מ-Temple club עד שיוצאים מ-Pubstreet, חוצים את הכביש של סיוואטה ונכנסים לרחוב שמשמאל לדראגסטור, היכן שהנמצאת הכניסה ל-XBAR, שם הוא מתחיל.
מי שחפץ בבילוי נוסטלגי בסגנון הישן של בירות, שולחנות ביליארד, נערות ברים ומוסיקה שמתנגנת ישירות מהיו-יטוב יהנה במועדון של מיקי. בחודשים הראשונים שלי בעיר לקחתי ברצינות תהומית את הנושא עד משחקים על כסף כמעט כל לילה מול הכרישות המנוסות. ותודה אדירה לקובי שפתח לי את הצ'אקרות של אסיה כשלקח אותי לבילוי במקום.
במתחם תמצאו גם את הגרסה המחודשת של TEMPLE למועדון ה-Hip Hop Club האגדי (שהיה ממוקם בצד השני של הגשר ונסגר), מועדון מערבי לכל דבר אהוב עליי ועל הצעירים המקומיים. לגברים – לא כל קמבודית תתעלף מזה שיש לכם כמה דולרים בכיס ואתם מסתובבים עם גופיה צבאית. תראו שם יפהפיות קמבודיות שלא יתקרבו אליכם וגם יפנו את הראש לצד השני אם תאמרו להן מילה כי הן מעורבבות עם המקומיים האמידים או מחכות לזרום עם הסינים או הדרום קוריאנים הפזרנים, ובכללי לא אוהבות את המראה המערבי, ותפגשו גם נערות עובדות שמחפשות קצת כסף ללילה שיש מצב שיזרמו איתכן. קחו הכל בסבבה, התנהגו בנימוס ועם חיוך ותהנו. הנערות העובדות הן אחלה גם אם לא שוכבים איתן. היזהרו מליידיבויס! בקמבודיה ניתן בדרך כלל לזהות אותם בקלות, אבל גדולים מאיתנו כבר נפלו. בכלל אני ממליץ שלא להתקרב לליידיבויס בשום פנים ואופן. קהילה של גנבים. מחוץ לכל מועדון שמכבד את עצמו תמצאו מסעדה עם אחלה אוכל מקומי מגוון. את רובו לא תכירו ולא תבינו איך לאכול. עוד סיבה טובה להזמין מקומית להצטרף אליכם לארוחה.
מצרף תמונות עם החברים במועדון ההיפ-הופ לפני שנשרף (מספר לא ידוע של הרוגים באותו לילה כולל תייר זר. השוטרים סיפרו שרק שמונה נהרגו אבל מחוץ למועדון נותרו כ-40 קטנועים ללא דורש); ליסה, הקמבודית הראשונה שהעיפה לי את הראש לעננים (ולאורי את הכסף לרבי אחרי שביקש שיתפלל לשלומי מחשש שנדבקתי במחלה; תודה רבי) ועם בוריי במראה אינדיאני יחד עם אחותה בלילה היסטרי (לפני שידעתי שטום הגרמני יתאהב בה ויעתיק את חייו לקמבודיה; מעולם לא גיליתי לו ששכבתי איתה). לחיי ימים יפים שלא נשכח.
ב-Khmer Pub Street תמצאו עשרות Beer gardens, מקומות בהם יושבים, מזמינים אוכל ואפשר גם בחורה מקומית שתשב איתכם. מתאים יותר לבילוי כשמקומיים מצטרפים אליכם, אחרת אתם סתם מתייבשים והבחורה שלא מדברת אנגלית גם רק אוכלת ציפורים קטנות ומחכה שהסיוט יגמר.
לקבוצות מבלים אני ממליץ לבקר ב-KTV's (מרכזי קריוקי), פעילות מאד פופולרית באסיה שהועתקה בשנים האחרונות גם לישראל עם שירים של ערסים. המרכזים השונים מפוזרים בעיר. אני ממליץ על ה-Platinium. שוכרים חדר, מזמינים בירות, וכיף לצרף גם בחורות מקומיות שישבו וישירו איתכם. אל תחשבו שכל בחורה תמשיך איתכם משם למלון, כי לא כולן שוכבות בשביל כסף כפי שהרבה תיירים מניחים וגם חלקן נרתעות ממערביים גסים שמפרקים אותן. יש שירים קמריים ושירים מערביים רומנטיים לרוב. אל תנסו ללכת על מייקל ג'קסון.
חובה: בעיר מציג מזה שלוש שנים קרקס Phare. מדובר ביוזמה של צרפתים שרצו ללמד כפריים את אמנויות הקרקס. מהיוזמה המבורכת הזו קם עם השנים קרקס, ללא שימוש בבעלי חיים המופיע ברחבי העולם. המופע מציג מדי ערב ואת הכרטיסים ניתן לרכוש בקופות המקום, או מראש בסוכנויות התיירות השונות. מדהים מדהים מדהים. לא להחמיץ!
לאן ממשיכים? לפנום פן. איך? אוטובוס לילה או מיניבוסים. איך מוצאים אותם? באיזור PubStreet וברחובות הסמוכים קיימים משרדי נסיעות. מזמינים מהם כרטיס. עלות נסיעה לפנום פן: כ-10 דולר. החברה הפופולרית היא Virak Buntham ומכיוון שהיא כזאת יש לעיתים תקלות בנסיעות שלה. אם תפנו לנהג עם בעיה הוא לא יתייחס וימלמל כל מיני דברים בקמרית. קחו בחשבון שכבר היו מקרים של תאונות קטלניות בנסיעות אלה בשל עייפות הנהגים ותנאי הכבישים. קחו בחשבון את הסיכון.
והכי חשוב… תהנו
עידן קפון
ליחצו כאן למעבר לקריאת המדריך הבא על פנום פן
——————————————————————————————————————————
המלצות מטיילים:
איילון כהן ממליץ על נהג טוק טוק בסיאם ריפ